אופק ראשון היתה רק בת 17 כאשר ב-2023 השיאה משואה ביום העצמאות. בגילה הצעיר, היא הספיקה לעבור חרם אכזרי שהחל בכיתה א׳, לצמוח מהשבר, לחשוף את סיפורה באומץ רב ולהקים ביחד עם ״הצינור״ של ערוץ 13 את ״סיירת חרם״, שם היא מסייעת לילדים ונוער שעוברים חוויות דומות לאלה שצרבו את נפשה.
סיפור החרם של אופק רחוק מלהיות היחיד שהגיע לכותרות בשנים האחרונות. בשנה שעברה הורה בית המשפט לפצות ב-270 אלף ש״ח ילדה מאזור המרכז שקרסה עקב חרם מחריד שחוותה בבית הספר, עד כדי כך שנקבעו לה אחוזי נכות לצמיתות.
במהלך המשפט התברר כי הצוות החינוכי במוסד הלימודים לא נקף אצבע בכדי לסייע לה, ואף נמנע מלדווח על כך להורי הילדה.
במקרה קיצוני במיוחד, שאף הוא אירע אשתקד, נער בן 13 מרעננה שם קץ לחייו לאחר שספג חרם, התעללות ובריונות מצד ״חבריו״. ואלה רק דוגמאות בודדות מתוך מאגר עצום ועגום של מקרי חרם בקרב ילדים בישראל.
כתבה זו היא הראשונה בסדרה של שלוש כתבות, אשר יוקדשו לתופעת החרמות. בכתבה הנוכחית נבחן מהו, בכלל, חרם חברתי, מהם מאפייניו וכיצד ניתן לזהותו. הכתבה השנייה תהיה עדות מפנים, ״יומן״ של אישה שחוותה בילדותה חרם חברתי, ומתבוננת על כך במבט רטרוספקטיבי.
בכתבה השלישית והאחרונה ייסקרו דרכי פעולה מומלצות עבור הורים שחושדים או יודעים שילדם חווה חרם.
מי אתה, חרם חברתי?
ראשית, נגדיר גזרה: החרם פנים רבות לו. בין סוגי החרמות השונים ניתן למצוא, למשל, חרמות על מדינות, חרמות צרכנים, נידוי מקבוצה דתית או החרמת זמר בגין אמירה אומללה.
זאת ועוד, חרמות יכולים להתקיים בעולם הילדים ובעולם המבוגרים כאחד, אך סדרת כתבות זו תעסוק בחרמות חברתיים בגיל הילדות והנעורים.
חרם חברתי הוא אחד מסוגי הנידוי או הדחייה של פרט אחד על ידי הקבוצה, באופן יזום ומאורגן.
במקרה של ילדים, הפרט ממודר באופן מכוון מפעילויות ואינטראקציות חברתיות, תוך הימנעות מיצירת קשר עמו, לעתים בשילוב התאכזרות ובריונות בצורות שונות, בהן שיימינג, הסתה, הכפשה ועוד.
כאשר מדובר בחרם כיתתי, לרוב הדבר יהווה ביטוי לבעיה כוללת יותר, כמו כישלון הצוות הפדגוגי להעביר לתלמידים מסרים ערכיים ראויים.
חרם עלול להביא את המוחרם לכדי תחושת מצוקה קשה, עד לתחושות חדלון, כאילו המנודה ״אינו קיים״.
מצב זה עשוי להסתכם בטראומה בטווח הקצר או הארוך, כאשר אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להתאוששות מוצלחת מהמקרה הוא תגובת ההורים ומידת היעילות של התערבותם.
חרם אינו קורה ברגע אחד, אלא מתפתח ומתהווה, ומכאן החשיבות בזיהוי מוקדם של סימניו.
על פי מרכז טאוב, העוסק בחקר המדיניות החברתית בישראל, בכ-50% מהכיתות בארץ התרחש לפחות חרם אחד, כאשר שיאה של התופעה מתרחש בכיתות ה׳-ו׳.
בעוד שבאוכלוסיית הילדים הכללית כ-15% חווים דחייה חברתית משמעותית, בקרב ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD) מדובר בשיעור מבהיל, של יותר מ-50%.
חרמות גרסה 2.0
חרמות חברתיים הם תופעה קשה, פוגענית ומצלקת, והם קיימים משחר האנושות, אלא שבשנים האחרונות נכנסו אל התמונה לפחות שני אלמנטים ייחודיים לדורנו.
הראשון הוא מודעות הולכת וגוברת לרעילות ולמסוכנות שבדבר, לרבות מפורסמים ומובילי דעה אשר מדברים בחופשיות ובפתיחות על חרמות שעברו בילדותם, ואילו האלמנט השני הוא תופעת החרם ברשתות החברתיות.
כך, למשל, ריהאנה, אשר גדלה בברבדוס, חשפה שהוחרמה בילדותה בגלל שצבע עורה היה ״בהיר מדי״ ביחס לסובביה.
אמינם, אשר היה ״הילד החדש בבית הספר״, סבל מהתעללות עד כדי חבלת ראש, שבעקבותיה תבעה אימו את מוסד הלימוד.
ליידי גאגא חוותה חרם מכיוון שהיתה, לדברי חבריה לכיתה, ״שונה מדי״, מכוערת, מעצבנת, ובעלת אף גדול וצחוק מוזר.
מייקל פלפס, השחיין הטוב בכל הזמנים, סבל מבריונות בעיקר בשל אוזניו הגדולות; ואילו טיילור סוויפט, ככל הנראה האישה הפופולרית ביותר בעולם כיום, הוחרמה על ידי בנות כיתתה משום שהיתה ״מוזרה שאהבה מוזיקת קאנטרי״.
קרוב יותר למחוזותינו, הדוגמנית והמגישה היפיפייה אילנית לוי חשפה שהפצע הגדול שנגרם לה בעקבות חרם שעברה בילדות הוא גם המקום שבו מצאה את הכוח לגבש את זהותה.
באשר לגורם השני שהתווסף אל המשוואה במאה ה-21, וביתר שאת בשנים האחרונות, אלימות ברשתות החברתיות ובריונות רשת מתאפיינות, בין היתר, בהבכה, בהוקעה ובפגיעה באדם על ידי הפצה קלה ומהירה של תכנים אינטימיים, פוגעניים או מסיתים, שאותם לא יהיה ניתן להסיר מהמרחב האינטרנטי בנקל, אם בכלל.
הקלות הבלתי נסבלת של השיימינג היא גורם מזרה אימה בעולם המבוגרים, קל וחומר בעולם הילדים והנוער.
צ׳קליסט חרם
לחרם חברתי עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת, לא רק על נפשו של הילד, אלא גם על בריאותו הפיזית.
על מנת לסייע לילדכם, למנוע את התדרדרות המצב ולנקוט בפעולה מהירה ואפקטיבית – בראש ובראשונה יש לגלות ערנות לסימני חרם מוקדם ככל האפשר.
להלן כמה נורות אזהרה נפוצות, שעשויות להעיד על שילדכם חווה דחייה חברתית חמורה:
שינויים בהתנהגות או בתפקוד – התבודדות, הסתגרות, סירוב ללכת לבית הספר (היעדרויות או איחורים תכופים), הימנעות ממפגשים חברתיים או מפעילויות ספורט ופנאי, הפגנת סימנים של חרדה או דיכאון.
תגובות רגשיות יוצאות דופן – התפרצויות בכי או שינויים במצב הרוח באופן שאינו מובן לסובבים ושאינו אופייני לילד.
שינויים גופניים – תלונות על מחושים גופניים כמו כאבי ראש או כאבי בטן, שלא נמצא להם הסבר רפואי, או שינויים בהרגלי האכילה והפרעות שינה.
אובדן עניין בלימודים – ירידה חדה בביצועים ובציונים בלימודים. בידוד חברתי עלול להביא לתחושות של דיכאון ובדידות, ואלה בתורם עשויים לפגום ביכולות הריכוז והלמידה.
בעיות התנהגות בבית הספר – בעיות התנהגות עלולות לעתים להיתפס כבעיות משמעת, כשבפועל הן מהוות ביטוי למצוקה רגשית. במצב כזה, תגובה משמעתית רק תגביר את המצוקה ואת תחושת הבדידות של הילד.
היעלמות החברים הקרובים – חבריו הקרובים של הילד מפסיקים לבקר או להזמין אותו לפעילויות חברתיות.
משהו מצלצל לכם לא טוב? במקום להיבהל, טפחו לעצמכם על השכם על הערנות, היזכרו בריהאנה ובטיילור סוויפט והמשיכו לקרוא את הכתבה השניה בסדרה
