שלא תבינו אותנו לא נכון, אנחנו ממש לא בעד שתאשרו בבית בכל מחיר ובכל מצב. מאידך, לפחות 50% מהביקורים בחדרי המיון ברחבי הארץ יכולים להימנע ולסייע לכולנו לקבל טיפול רפואי איכותי וזמין יותר, על ידי קיצור תורים.
אזרח ישראלי שנפגע ואינו חש בטוב יכול לבחור בכמה דרכי פעולה אפשריות על מנת לבדוק לקבל טיפול רפואי הולם.
לחכות עד לתור קרוב אצל רופא משפחה. לרוב תוך 24 שעות ימצא תור פנוי. ואם זה בשעות שהקופה פתוחה טלפון למרפאה בצרוף תאור למה לדעתו הבעיה דחופה לעיתים (לא תמיד) יאפשר לו להגיע להבדק אצל הרופא או האחות במרפאה באופן מיידי ( תלוי האם לפי דעת הצוות אכן הבעיה דחופה)
בשעות הערב בחלק מהמקומות ולפי פרסום שיש בחלקים אחרים להגיע למוקד רפואת חרום. שם יבדק על ידי אחות.
רופא – סוג והתמחות הרופא משתנה ממקום למקום (יש מקומו תבהם באופן קבוע יושב רופא פנימאי, כירורג ונשים ויש מקומות בהם רופא בעל התמחות כלשהי ממלא מקום של רופא כללי.
בחלק מהמקומות ניתן לבצע בדיקות דם, חבישות גבס, קבלת תרופות לווריד ועוד. כל מקום והסדריו ומכיוון שאין חוק בעניין – כל קופה עובדת עם מוקדים אחרים ובהסדר תשלום אחר.
להגיע לחדר רפואה דחופה – בשמו הישן חדר מיון. יש מספר כאלה בארץ ואין חוק הקובע איך עליהם לעבוד. בכולם תתקבלו ותבדקו קודם על ידי אחות רפואה דחופה. בחלקם האחות תשלח לבדיקות עזר בהתאם למה שתספרו.
זה יכול להיות צילומים שונים, בדיקות דם, הדבקות פצע ועוד. לאחר מכן לפי מידת הדחיפות ביחס לשאר המטופלים (ולאו דווקא ביחס למה שהמטופל חושב שדחוף) יראה אתכם רופא.
בחלק מהמקומות זהו רופא רפואה דחופה בהתמחות או מומחה, במידת הצורך הוא יזמין יעוץ של בעל מקצוע ספציפי. בחלק מהמקומות זהו רופא המתמחה במקצוע הספציפי שנדרש לפי בדיקת האחות – כירורג, גניקולוד, פנימאי, אונקולוג וכו’ ויש גם הרבה דרכי אמצע לעבודה.
האחות והרופא מטרתם לתת טיפול בבעיה דחופה שלא ניתן לחכות איתה. לשלוח לאשפוז את מי שאינו יכול מסיבות רפואיות לחזור לטיפול בבית. ולהשתדל לשחרר אנשים שגם אם יש להם בעיה רפואית – ניתן לתת לה טיפול טוב מספיק בבית ובמסגרת הקהילה.
יש הבדל בין בתי החולים וחדרי המיון השונים בישראל. ההבדלים קשורים בעיקר למגוון המקרים שבהם בית החולים מוכן לבצע טיפולים ובדיקות במסגרת הביקור במיון או לחילופין, לשחרר את החולה לביתו. המשותף לכל חדרי המיון הוא שבכולם הרופא לא ישלח הביתה מטופל שעלול להנזק באופן משמעותי מזה שיחכה להמשך הטיפול בקהילה.
מטרת החדר מיון
לא למצוא מה הכותרת של כל בעיה ובעיה. זה לא המיון של האוס או אנטומיה של גריי.
לא כל בעיה אפשר למצוא שם תוך מספר שעות. לעיתים הבדיקות הנדרשות הן ארוכות. לא זמינות או אלה שלא ניתן לבצע אותן ללא הכנה מתאימה של המטופל, שיכולה להיות גם הכנה של כמה ימים.
כל אנשי הרפואה מן הסתם יגידו שברגע שיש כותרת החיים קלים יותר. כולם רוצים למצוא מה הבעיה כמה שיותר מהר, אבל למרה הצער לא תמיד זה ניתן.
בנוסף חשוב לזכור כי המערכת הרפואית מקבלת החלטות תחת אילוצים כלכליים. ככה זה בכל העולם. בחלק גדול מהעולם על כל בדיקה ובדיקה המטופל משלם ואם אין לו ביטוח בריאות פרטי, זה עולה הון.
בישראל התשלום עבור ביקור בחדר מיון הוא קבוע ולרוב לא חל על המטופל (גם האגרה – אינה בגובה המחיר של הביקור). הרופא בחדר המיון לא עובד עם מחשבון של “כמה בדיקות כבר עשיתי וכמה הן עלו לבית החולים”.
ובכל זאת כל רופא יודע כי כמות המשאבים מוגבלת. לכן גם כשיש תור לאולטרסאונד בחדר מיון (במקרה שבו בבית החולים הספציפי בכלל מקובל לבצע אולטרסאונד) זה לא כל הקודם. מי שדחוף לדעת הרופאים מטפלים, יכנס קודם.
כל הרופאים עלולים וגם טועים. כל האחיות עלולות וגם טועות. אנחנו משתדלים לתחקר טעויות שאנו יודעים עליהן ולהפיק לקחים.
מנגד ביצוע בדיקות ללא חשד רפואי כלשהו גם מובילה לא אחת לטעויות באבחנה ולמתן טיפולים מיותרים, בחלקם מסכני חיים.
לכן, אחרי בדיקת המטופל, הצוות הרפואי מנסה להכריע אילו בדיקות הכרחיות ועל מה ניתן לוותר, כמו גם מה הסיכון מול התועלת בכל בדיקה.
הגישה למטופל שפנה לבית החולים הוא כאל מטופל בסיכון. לכן אם פנה מטופל לחדר מיון עם שיעול, סביר שיעבור צילום חזה.
למרות שלו היה פונה לרופא משפחה בקופת החולים, היה עובר בדיקה ויתכן והיה יוצא ללא צילום רנטגן. אין כאן רשלנות משום צד. יש הכרות עם האוכלוסיה הפונה, המטופל הספציפי ובחירת הטיפול לפי האמצעים והידע הקיימים.
המערכת מנסה להשתפר אבל היא עדיין מוגבלת והעומס הוא רב.
יטב לכולם אם לא ישלחו לחדרי מיון מטופלים שיכולים לקבל טיפול בקהילה.
ברחבי העולם נעשים יותר ויותר פרויקטים הפונים למטופלים ומטפלים כאחד כדי ללמד את שני הצדדים, שעודף טיפול ועודף בדיקות אינו ברכה.
חשוב לדעת ולזכור כי מטופל שפנה לחדר מיון מחוייב בתשלום אגרה.
אגרה זו תוחזר אם יקבל או קיבל הפניה להגיע לחדר מיון מקופת החולים (דרך המוקד הטלפוני למשל – אותו מאיישים אנשי מקצוע), או אם מדובר באחד המצבים אותם מציין החוק כסיבה מוצדקת לפניה לחדר מיון.
מאידך אם המטופל בחר להגיע לחדר מיון ולא חיכה למכתב סיכום רפואי, הוא עלול להיות מחוייב באגרה גם אם סיבת הפנייה היתה מוצדקת.
לכן, לפני שמייעצים למישהו: לפנות לחדר מיון, לא לצאת מחדר המיון גם אם הרופא סבור שהגיע הזמן להשתחרר ולחזור הביתה, להרים צעקות עד הפניה לבדיקה כזאת או אחרת ועוד כל מיני עצות שונות ומשונות, כדאי לשאול את עצמנו – האם אכן העצה תצמיח תועלת.
האם יכול להיות שהעצה שלנו נובעת מתוך חרדה, פחד או חוסר ידע. ברור שיש גם הרבה חוסר אמון, בחלקו מוצדק מאוד. הלוואי ונשכיל כולנו, מטפלים ומטופלים, להיות יותר סבלניים, סובלניים ונמצא פתרון לכל כאב וסבל מהר וביעילות, לאו דווקא באמצעות פינה לחדר מיון.
קריאה נוספת: בדיקת סקר מנהלים מורחבת – זה באמת נחוץ?
