כרומוזום 7 הוא השביעי בגודלו מבין 23 זוגות הכרומוזומים הקיימים, שיחד מרכיבים את הגנום האנושי. עם כאלף גנים בתוכו, הוא אחראי על מרכיבים רבים בתא האנושי וקשור גם למחלות ולתסמונות לא מעטות.
מחיקה או הכפלה של אזור q11.23 גורמת לתסמונת ייחודית, אותה ניתן לזהות בבדיקות טרום לידתיות באמצעות בדיקות גנטיות מתקדמות, כאשר החדשות שבהן גם לא פולשניות.
בתא האנושי קיימים 46 כרומוזומים, המורכבים מ-23 זוגות של כרומוזומים זהים ועוד זוג של כרומוזומי מין. כמעט כל אחד מהכרומוזומים מופיעים בשני עותקים, שאחד מורש מהאב והשני מורש מהאם.
מספור הכרומוזומים נעשה מהגדול אל הקטן, כך שכרומוזום 7 הוא השביעי בגודלו. 158 מיליון אבני ה-DNA שמרכיבות אותו מכילות כאלף גנים שונים בעלי תפקיד בתוך התא, ועוד מאות ואלפי חלקים שפעילותם עוד נחקרת.
בסך הכל, כרומוזום 7 מכיל כחמישה אחוזים מהחומר הגנטי של בני אדם.
בדומה ליתר הכרומוזומים, המידע הגנטי על כרומוזום 7 מסודר על גבי שתי זרועות, קצרה (p) וארוכה (q) ומסומן באמצעות מספרים בהתאם למיקום הגנים השונים עליו.
הכרומוזום הוא מושא למחקר גנטי ענף כבר שנים רבות, בזכות הקשר בינו ובין תסמונות גנטיות רבות ומחלות סרטן מגוונות.
בתוך כך, פגיעות ושינויים באזורים מסוימים של כרומוזום 7, כמו אזור q11.23, יכולים להביא למחלות כרומוזומליות שונות, אותן ניתן לאבחן ולזהות לפני הלידה ברוב המקרים.
תסמונת ויליאמס היא תסמונת הנגרמת בשל פגיעה ממוקדת [חסר] באזור 7q11.23 ועשויה להשפיע באופן קשה מאד על הסובלים ממנה, כאשר התסמונת הנה חשוכת מרפא.
תסמונת ויליאמס Williams Syndrome
תסמונת ויליאמס הנה מחלה גנטית נדירה המתבטאת בפגיעה התפתחותית שעשויה להופיע עוד בזמן ההתפתחות העוברית או רק לאחר הלידה, והנה תסמונת חשוכת מרפא ובעלת השפעה מורכבת מאד על הלוקים בה.
ילדים החולים בתסמונת זו יכולים לסבול מקומה נמוכה, מראה פנים אופייני, פגיעה קוגניטיבית ושכלית במידה משתנה.
תסמונת זו יכולה לגרום למומי לב מולדים ולרמות מוגברות של סידן בדם, לפגיעה בהתפתחות השלד והשרירים.
כמו כן, ילדים הנולדים עם התסמונת יכולים להתאפיין בעפעפיים קצרים, לסת תחתונה קצרה ואוזניים בולטות. לעיתים נגרמת גם אי-סדירות של השיניים, עם התפתחות לא מספקת שלהן.
תסמונת זו נגרמת בדרך כלל בשל מחיקה של החומר הגנטי המצוי בכרומוזום 7q11.23, שאף מתואר בשם בתור Williams Beuren Syndrome Chromosome Region 1 – WBSCR1.
לפי מחקרים שונים, אזור זה מכיל 28 גנים הקשורים להתפתחות תסמונת ויליאמס. הפגיעה באזורים אלו יכולה להתפתח בעובר באופן מקרי, בלי שהוא ירש אותה מהורה נשא, כלומר התסמונת עשויה להתפתח גם בעוברים שנולדים להורים בריאים לחלוטין כתסמונת טריה De-novo.
עם זאת, במיעוט המקרים הפגיעה הגנטית יכולה להיות מורשת מההורים שנשאים לה בעצמם. במידה ואחד מההורים מאובחן עם תסמונת ויליאמס, ככלל קיים סיכוי של 50% שהיא תעבור בכל הריון.
תסמונת נוספת הקשורה לאזור זה יכולה להתפתח כאשר אזור זה בכרומוזום עובר הכפלה Duplication ונוצרים יותר מדי עותקים ממנו. תסמונת זו מאופיינת בעיכוב התפתחותי רב מערכתי, שגורם בשכיחות גבוהה לעיכוב בדיבור, פגיעה בהתפתחות הגולגולת והפנים, ושכיחות מוגברת של מומים מולדים בלב, בסרעפת ובמערכת הרבייה.
כמו כן, תסמונת ההכפלה הזו קשורה לסיכון מוגבר לתופעות של אוטיזם ולהפרעות קשב וריכוז.
פגיעה בכרומוזום 7: תסמונות גנטיות נוספות
כרומוזום 7 זכה להתעניינות רבה מצד המחקר הגנטי בעשורים האחרונים, בעיקר בזכות הגילוי של הגן האחראי להתפתחות מחלת ציסטיק פיברוזיס (CF) על כרומוזום זה והקשר בין חסר של הכרומוזום והתפתחות של סרטן בדם (לוקמיה) ובתאי מערכת החיסון (לימפומה).
בין התסמונות הכרומוזומליות שיכולות להופיע עם פגיעה בכרומוזום 7 ניתן למנות:
פגיעה בשפה ובדיבור הקשורה ל-FOXP2
פגיעה באזור גנטי זה, שנמצא גם הוא על הזרוע הארוכה של כרומוזום 7 יכולה לגרום לפגיעה בהתפתחות השפתית, המופיעה כבר בילדות המוקדמת.
בחלק מהילדים עם תסמונת זו מופיעה גם פגיעה בהתפתחות המוטורית, כמו קושי בהליכה או בתנועות עדינות של האצבעות.
בנוסף, תסמונת זו יכולה לגרום לתופעות של אוטיזם.
תסמונת ראסל-סילבר
תסמונת נדירה המאופיינת בגדילה איטית והתפתחות מעוכבת, מראה פנים אופייני והפרעות בדיבור, בשפה ובשמיעה.
הקשר לסרטן
מחקרים שונים הראו כי לכרומוזום 7 תפקיד חיוני בתהליך גדילת וחלוקת התאים. פגיעה בו יכולה להביא תאים להתחלק בצורה לא מבוקרת, העלולה לגרום להתפתחות של סרטן ברקמות שונות.
שינוי במספר העותקים ובמבנה של כרומוזום 7 מופיע לאופן תדיר בסרטנים שונים בבני אדם. עם זאת, שינויים אלו לרוב נגרמים לאורך החיים ולא מופיעים כבר בלידה.
אבחון טרום לידתי של תסמונת ויליאמס
נתחיל ונדגיש כי תסמונות ויליאמס הנה תסמונת גנטית נדירה למדי ומופיעה רק אחת לעשרות אלפי לידות, כאשר בכל מקרה ניתן וצריך לאבחן אותה במהלך ההריון ולפני הלידה.
הלכה למעשה, ניתן באמצעות בדיקות גנטיות מתקדמות לאבחן את המחיקה של האזור q11.23 בכרומוזום 7 הקשור לתסמונת זו או פגיעות אחרות בכרומוזום 7, שעלולות לגרום לתסמונות גנטיות אחרות ומורכבות כאמור.
הבדיקה הגנטית הוותיקה והמיושנת שנקראת FISH בוחנת מקטעים גדולים יחסית של החומר הגנטי בתאי העובר או התינוק, ויכולה לזהות שינויים גדולים במידע הגנטי אותו בוחנים.
ככל הנראה, חסר של חלק מכרומוזום 7 נמצא ברוב הילודים עם תסמונת ויליאמס, כך שבדיקה זו כבר בהריון יכולה לאבחן את החסר בחלק מהמקרים.
עם זאת, חשוב לדעת שבמקרים לא מעטים בדיקת FISH לא תאבחן את הפגיעה הגנטית, אם ׳גודל׳ האזור שנפגע הוא קטן מאוד ולכן, בדיקה זאת כבר אינה עדכנית וכמעט ולא נמצאת בשימוש, כאשר את מקומה תפסה בדיקת השבב הגנטי.
הבדיקה המתקדמת והמדוייקת יותר המאפשרת לזהות את החסר האופייני הנה כאמור בדיקת צ׳יפ גנטי CMA, שמסוגלת לזהות חסרים או שינויים קטנים בחומר הגנטי וכך לעזור באבחנה הטרום לידתית של Williams Syndrome ומאות מוטציות גנטיות אחרות.
ניתן לעשות שימוש גם בשיטות גנטיות אחרות כמו שימוש בטכנולוגיית ׳חרוזים׳ (Beads) גנטית, שיכולה גם היא לאתר שינויים קטנים במידע הגנטי.
חשוב להדגיש כי הן בדיקת FISH והן בדיקת הצ׳יפ הגנטי נעשות לאחר שהושגה דגימת רקמה של העובר באמצעות דגימת סיסי שליה או דיקור מי שפיר במהלך ההריון, ולאור העובדה שתסמונת ויליאמס אינה תסמונת תורשתית ברוב המקרים, קיימת חשיבות רבה לעובדה שרופא הנשים המלווה את מעקב ההריון [כל הריון ללא יוצא מן הכלל] יעדכן ויסביר להורים לגבי חשיבותן ונחיצותן של בדיקת סיסי שליה / דיקור מי שפיר.
בשנים האחרונות משתפרות ומתרחבות משמעותית בדיקות לא פולשניות, שנקראות NIPT, והנן למעשה בדיקות דם פשוטות מדמה של האם ההריונית, אליו “דולף” החומר הגנטי של העובר.
בשנים האחרונות מתרסמים יותר ויותר מחקרים המצביעים על כך שניתן באמצעות בדיקת NIPT, פשוטה ונטולת סיכונים לחלוטין, לאבחן גם שינויים גנטיים מזעריים ובין האשר גם שינוי באזור 7q11.23, הגורם כאמור לתסמונת ויליאמס.
הילד/ה אובחנ/ה עם תסמונת ויליאמס?
כפי שציינו והסברנו, נכון למועד כתיבת שורות אלו אין כל סיבה הגיונית שלפיה, ילד או ילדה יאובחנו עם התסמונת הנדירה לראשונה רק לאחר הלידה.
יכולות להיות שתי סיבות עיקריות לאבחון ילד/ה עם Williams Syndrome לאחר הלידה:
– ההורים שמעו הסבר מפורט במסגרת מעקב ההריון על האפשרויות העומדות בפניהם לביצוע בדיקות גנטיות כמו: בדיקת השבב הגנטי ובדיקת NIPT, ולאחר שהבינו את המשמעות המלאה של הבדיקות, קיבלו החלטה לוותר על ביצוע הבדיקות מסיבותיהם ככל שיהיו. ההורים המשיכו בהריון ללא בירור גנטי ובשלב כלשהו לאחר הלידה, הילד/ה אובחנ/ה עם מחיקה של 7q11.23.
– ההורים לא קיבלו הסבר מהרופא שליווה את ההריון לגבי החשיבות הקריטית שבביצוע הבדיקות הגנטיות, והם לא ידעו כי באפשרותם לבצע בדיקות שעשויות לאבחן מאות מוטציות גנטיות ובכלל זאת, המוטציה בכרומוזום 7 שגורמת לתסמונת ויליאמס. מאחר וההורים לא קיבלו הסבר בנושא ולא ידעו עד כמה הבדיקות הגנטיות חשובות, נשללה מהם הלכה למעשה כל אפשרות לקבל החלטה גורלית לגבי ניהול ההריון ואז, לאחר הלידה, התברר כי הילד/ה נושא/ת מוטציה גנטית נדירה וחמורה.
אם הסיבה השניה יותר מתאימה למקרה האישי שלך, יש לך עילה להגשת תביעת פיצויים בשל הולדה בעוולה, תביעה שעשוייה להסתיים בתשלום פיצויים בסך מיליוני שקלים בשל רשלנות רפואית חמורה.
קריאה נוספת: הרופא חייב להסביר לכל אשה בהריון על בדיקת הצ’יפ הגנטי
