תחושת מחנק מאיימת שוב מציפה את הראש והגוף ועמה מגיעים השדים המוכרים – דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, זיעה קרה, רעד בידיים וברגליים, בחילה, כאבים בחזה ורצון עז לברוח מעצמי הכי רחוק והכי מהר שאפשר. באמצע שיעור באוניברסיטה, בזמן משמרת בעבודה, באישון לילה בחדר המדרגות ואפילו ברגעי השקט, לבד, מתחת לסדינים.
התרחיש המשתק הזה, המכונה בשפה המקצועית ‘התקף חרדה’, היה מנת חלקי במשך שנים, עד שהחלטתי לשים לו סוף, לקחת לידיי את המושכות ולהחזיר לעצמי את השליטה על החיים שלי. היה פרדוקס רציני בין מה ששידרתי למה שהתחולל בפנים והלקאתי את עצמי על אותו פרדוקס.
השאלה למה לכל הרוחות אני לא מצליחה ליצור הרמוניה בין הדמות החייכנית והמצליחנית שכולם מכירים לבין הילדה המבועתת וחסרת האונים שרק אני מכירה, הדהדה בכל פעם כשהסתיים התקף. בנקודה ההיא הזכרתי לעצמי את הזכות לבחור בין קורבנות למלוכה והחלטתי שאמנם את התקפי החרדה לא אני בחרתי, אבל אני לגמרי יכולה לבחור לטפל בהם.
ההחלטה הראשונה שלקחתי הייתה הקשה מכולן – להודות שאני סובלת מהתקפי חרדה ולחפש טיפול שיתאים לי ויעזור לי לצאת מהבוץ הטובעני שבו הייתי שקועה, תרתי משמע. התהליך לטיפול בהתקפי החרדה היה מסע ארוך, תובעני ובכלל לא פשוט, שדרש ממני השקעה אדירה של אנרגיה, זמן וכסף.
צעדתי בשבילים מפותלים, מטיפולים פסיכולוגים ממושכים ומתישים, דרך תרופות ניסיוניות שרק הגבירו אצלי את מד החרדה ועד המפגש המטלטל עם הגורם הראשי להתקפים – התת מודע. ההבנה שיש יותר מדרך אחת לטפל בהתקפי חרדה ושדווקא הבחירה בשיטות אלטרנטיביות (וטבעיות!) היא זאת שנכונה עבורי ושיכולה להחזיק מעמד, חלחלה לאט אבל בטוח.
לתרגל מיינדפולנס: שיטת המודעות הקשובה
הגילוי המרעיש ביותר הגיע כשנפגשתי עם שיטת מיינדפולנס, בעברית מודעות קשובה. פתאום הבנתי שבזבזתי את הזמן במלחמות מיותרות ושהניסיון לנצח את התקפי החרדה, גוזל ממני כוחות חיוניים ומשאיר אותי, כמעט תמיד, מפסידה.
במקום מלחמות ראיתי שמוטב יהיה אם אלמד כיצד לנהל את התקפי החרדה או במילים אחרות – לנהל את החרדות שלי ולא להיות מנוהלת על ידן. מה זה אומר? פשוטו כמשמעו. ללמוד איך להצליח לזהות את ההתקף רגע לפני שהוא מגיע, להישיר לו מבט ולא להירתע.
ברמה הפרקטית התחלתי לתרגל מדיטציה וכן לתייק את המחשבות שלי ביומיום וכך הן הפכו להיות מפעם לפעם פחות אמורפיות ומאיימות ויותר גשמיות וממוקדות. נוכחתי לדעת שכאשר מנסים להילחם במחשבות, הן גדלות ומתעצמות כדי להתמודד עם המתקפה ולעומת זאת, כשנותנים מקום למחשבות, הטובות יותר והטובות פחות, הן בסוף מתפוגגות.
אם חושבים על זה בצורה הגיונית, ההפך מחרדה זו נוכחות וזאת לאור העובדה שהתקפי חרדה מתעוררים כשמחשבות שליליות (ולרוב לא רציונליות) תופסות את המקום ומסיטות אותנו מהוויה ברגע הזה. משכך, כדי להתמודד עם התקפי חרדה, המלווים בחוסר יציבות, תעתוע של האמת ואיבוד שליטה, יש לזהות את הפחד שקודם לחרדה, לתקשר אותו בקול רם ולפשט אותו.
כך, במקום להיבהל ממחשבה שמעוררת חרדה, אני משוחחת איתה כאילו היינו חברות – “שלום חרדה, אני רואה איך את מתגנבת ומשתוקקת לתשומת לב. אבל אל תעבדי עליי, כי אני מכירה אותך ויודעת שאת לא יותר מענן קודר שתכף יתחלף בענן אחר”.
לדוגמא, אם עולה בי דאגה אני אומרת לעצמי “עכשיו אני דאגה” ולא מנסה לנבור בסיבות שבגינן אני חשה מודאגת. כך גם אם עולים אצלי כעס, קנאה או כל רגש שמוריד אותי למטה ומונע ממני להרגיש שלווה ושמחה. בדרך הזו, הקולות המעכבים לא נשארים ליותר מכמה דקות ולא מתפתחים לכדי התקף חרדה.
מה הקשר בין ספורט, תזונה וכתיבה אינטואיטיבית?
דרך נוספת שמצאתי כיעילה להתמודדות עם התקפי החרדה הייתה ספורט. זה נכון שלא הייתי (ואני עדיין לא) חובבת גדולה של פעילות גופנית מאומצת, אבל עם מבחן התוצאה אי אפשר להתווכח. עובדתית, ככל שהלכתי יותר, רקדתי יותר ואפילו עשיתי יוגה מפעם לפעם, כך נהניתי ממצב רוח מרומם ולא פחות חשוב – מאוזן יותר.
כמו כן, הוכח שמחסור בסידן ומגנזיום עלול לגרום לחרדה ולכן מלבד ספורט, גם שמירה על תפריט עשיר והקפדה על ארוחות מסודות חיוניות להורדת מפלס החרדה. במידת הצורך ובהתייעצות עם רופא, כדאי לקחת גם תוספי תזונה טבעיים שיכולים לשפר דרסטית את האיזון ההורמונלי ובכך, באופן ישיר, לצמצם את תחושת החרדה.
בד בבד עם הספורט התחלתי לבשל, בשבועות הראשונים קצת ואחר כך בתדירות גבוהה. הבישולים היו בשבילי פתרון כפול – גם זמן מדיטטיבי שבו אני יכולה ליצור, לאלתר, להקשיב למוזיקה ולנשום עמוק וגם אוכל טעים ובריא, שעוזר לגוף שלי להתחזק ולמיינד שלי להירגע.
כלי נוסף שניכסתי לעצמי באותה תקופה היה הכתיבה. בעזרת כתיבה אינטואיטיבית, הייתי משחררת את הראש שלי מכובד המחשבות ולא זאת בלבד, אלא שגם יכולתי לקרוא אותן בדיעבד, מה שהפך אותן להרבה פחות דרמטיות.
העול המחשבתי, שעד אז היה שמור רק בתוך המוח היצירתי שלי שאהב לייצר רעש, הלך ונעשה קל יותר ובכל יום שחלף ראיתי איך אני מצליחה לבחור בטוב.
אפשר לבחור נכון…
ממצב של שני התקפי חרדה ביום, הצלחתי להתגבר על התקפי החרדה ולחיות במציאות שבה אני זאת שבוחרת על מה לחשוב ואיך להרגיש ולא התת מודע שלי. בארבע השנים האחרונות חוויתי שני התקפי חרדה שנגמרו בשלב התחלתי למדי. עכשיו, מחשבות שפעם היו מערערות אותי לחלוטין, מגיעות, נחות רגע וממשיכות בלי לגבות קורבנות בדרך.
איך אני עושה את זה? על ידי בחירה נכונה ומודעת. אני בוחרת להיות בנוכחות, בוחרת להתעכב על המחשבות החיוביות, אלו שמפתחות אותי ועוזרות לי להתקדם בחיים ולא אלו שגורמות לי להרגיש שאני קטנה, לא מוצלחת ולא מספיק טובה או ראויה.
ציירתי ועודני מציירת גבולות שישמרו אותי שפויה ויתנו לי מרחב של ביטחון ואמונה – אמונה בעצמי, בדרך ובזמניות של המחשבות, כמו גם בזמניות של החיים. מה שבשליטתי ומפריע לי אני מנסה לשנות ומה שלא, אני מקבלת בהשלמה.
ואם כבר בקבלה עסקינן, אסיים עם מילותיו של ריינהולד ניבור בתפילת השלווה – “תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם, אֶת הָאֹמֶץ לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם”.
אולי יעניין אותך לקרוא: הזווית הרפואית של שימוש במריחואנה לצרכי פנאי.
