עליית הטמפרטורות והשינוי בדפוסי ירידת המשקעים בעולם משפיעים כבר היום על תפוצת מחלות ועל בעלי החיים הנושאים אותן. בעתיד הלא רחוק, מלריה עשויה להיכחד מאפריקה ולפרוח דווקא באירופה וחיידקים רדומים עלולים להגיח אלינו מהקרחונים המופשרים. אילו עוד אתגרים בריאותיים צפויים עקב שינוי האקלים?
פליטת גזי חממה, בעיקר פחמן דו חמצני ושחרורם לאטמוספירה מאז המהפכה התעשייתית בסוף המאה ה-19 תרמה ליצירת אקלים שאינו היה מוכר לאנושות לפני כן. שינוי אקלים זה כולל בין השאר את ההתחממות ברחבי הפלנטה יחד עם עלייה בשכיחות אירועים אקלימיים קיצוניים כמו סופות, שיטפונות, יובש, בצורת ושריפות.
השינויים באקלים כבר השפיעו על דפוסי התחלואה במחלות שונות ובפרט על מחלות זיהומיות כגון זיהומים חיידקיים, ויראליים ופטרייתיים.
הסיבה לכך היא השינוי בתנאים האקלימיים הדרושים להישרדות ולשגשוג מחוללי המחלות והחיות הנושאות אותם, כך שבמקומות מסוימים אנו עדים לשגשוג מחלות אלו ובאחרים כמעט להכחדתם.
מתחמם פה מהר מתמיד!
לאורך 2.5 מיליון השנים האחרונות כדור הארץ התחמם והתקרר בצורה מחזורית כך שנוצרו “עידני קרח”. בין עידנים אלה הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ נעה מעלה ומטה ב-4-7 מעלות צלזיוס. במהלך עידן הקרח האחרון, שהסתיים לפני כ-12 אלף שנים, כדור הארץ היה קר ב-5 מעלות צלזיוס בממוצע מכפי שהיה באמצע המאה העשרים.
למרבה ההפתעה, העידן האקלימי הנוכחי, שמכונה “הולוקן”, בולט בהיותו יציב במיוחד. במהלכו, הטמפרטורה הממוצעת נשמרה בטווח של 2-3 מעלות צלזיוס, כמעט ללא יוצא מן הכלל. יציבות זו אפשרה לבני האדם ליישב ולשגשג כמעט בכל פינה על פני כדור הארץ במהלך אלפי השנים האחרונות.
מאז המהפכה התעשייתית לפני כ-150 שנה, בני האדם החלו לפלוט פחמן דו-חמצני וגזים נוספים לאוויר העולם, שיצרו את אפקט החממה הידוע לשמצה. שינוי האקלים אותו אנו חווים בעשורים האחרונים שונה מהתנודות שנחזו בכדור הארץ בעבר, בעיקר בגלל שקצב השינוי הנוכחי מהיר משמעותית, “הודות” לאפקט החממה. למעשה, אין עדויות לקצב כה מהיר של התחממות בכדור הארץ במהלך 50 מיליון השנים האחרונות.
הקשר בין חרקים, חום ומחלות
ההיארעות של רוב המחלות הזיהומיות ובפרט אלו המועברות על ידי בעלי חיים, תלויה במזג האוויר. חרקים מהווים נשאים עיקריים של מחלות ובגלל שהם בעלי דם קר, כאלו המושפעים מאוד מטמפרטורת הסביבה, האקלים הסביבתי הוא שקובע את תפוצתם. עם העלייה בטמפרטורות חרקים יכולים לנוע בחופשיות רבה יותר הרחק מקו המשווה ולטפס גבוה יותר על צלע ההר.
כך, אזורים נרחבים ברחבי כדור הארץ יוכלו להתחיל לאכלס מיני חרקים ויתושים שהיו מוגבלים עד כה לחגורות אקלים חמות יותר. מנגד, באזורים אחרים עלולים היתושים להיכחד עקב עקות חום ומזג אוויר קיצוני.
עם זאת, שינוי האקלים הוא רק אחד מתוך גורמים רבים שמשפיעים על כל מחולל מחלה ובדרך כלל אינו הראשון בחשיבותו. גם במקרים בהם שינוי באקלים יוצר תנאים המעלים את הסיכון להתפשטות גורמים מזהמים לא תמיד תתרחש התפרצות מחלה. זאת הודות להתמודדות נכונה עם הזיהום, המחלה או הנשא שלה בסביבה.
האם האקלים החמים יתדלק את המלריה?
מלריה זכתה לתואר המפוקפק ׳המחלה הקטלנית ביותר המועברת על ידי בעלי חיים׳. המחלה מסכנת, גם היום, כשלושה מיליארד בני אדם ב-91 מדינות ומביאה למותם של מעל ל-1,000 איש בכל יום. המחלה מועברת בעקיצה על ידי נקבת יתוש האנופלס.
בנוסף לתלות בטמפרטורת הסביבה ובעיקר בטמפרטורת המינימום הלילית, חרקים כגון נקבת האנופלס תלויים בנגישות למקורות מים. מקווי מים מהווים אתר התרבות ליתושי האנופלס הזכורים לכולנו לרעה מסיפורי ייבוש אגם החולה. יתושים אלו מעבירים את מחלת המלריה ומיני יתושים אחרים מספקים מקור למחלות כמו קדחת דאנגי, קדחת מוח יפנית ואחרות.
כפי שנצפה בנהר האמזונס בשנים האחרונות, מאגרי מים גדולים מספיק יכולים להיווצר גם בתקופות בצורת, כאשר נהר נסוג ונותרים משקעים בתוואי המתייבש. כך, מחסור במשקעים באזור היערות שינה את תפוצת המלריה בהמשך הנהר, במרחק של מאות קילומטרים ממנו.
האם החיסון למלריה ינצח את ההתחממות הגלובלית?
כיום, ידוע שהתחממות האקלים דוחפת לעלייה בעקיצות יתושים והתרבות מהירה יותר של טפיל המלריה בגוף האדם. כמו כן, אזורים שנחשבו עד עתה כ׳בטוחים׳ וכקרים מידי עבור היתוש המסוכן שמעביר אותו עשויים להוות בשנים הקרובות כר פורה לשגשוגם. במחקרים שונים שנעשו במדינות אנדמיות למחלה (מדינות שהמחלה נפוצה בהן), נמצא כי שיעור החולים במלריה עלה בשנים חמות באזורים גבוהים שנחשבו מוגנים מהמחלה.
התחממות האקלים אינה מבטיחה שכולנו נחלה במלריה, שכן, למרות ההתחממות הגלובלית, הצליחו למגר את המחלה במספר רב של מדינות עד כה באמצעות מספר עצום של תרופות שפותחו לאורך השנים, כמו גם ייבוש ביצות ואתרי רבייה של ייתושים, דבר שבוצע גם בארץ.
גם בהווה נעשים מאמצים כבירים ברחבי העולם על מנת לצמצם את התפשטות המחלה, על ידי שימוש בתרופות המונעות הדבקה במטיילים (“מלרון”) וחיסון חדש שנכנס לראשונה לשימוש בקניה בחודש שעבר ומוקדם להעריך את השפעתו על תפוצת וקטלניות המחלה ברמת המדינה.
גם גלי הגירה משניים גורמים להפצת מחלות
שינוי האקלים עומד בבסיס חלק מהסיבות להגירה ההמונית של בני אדם בעולם היום לרבות מחסור במים ובמזון, שיטפונות וקונפליקטים מקומיים. הגירה של בני אדם נקשרה זה שנים רבות למגיפות בקרב האוכלוסייה המהגרת כמו גם בקרב הקהילות שקולטות את ההגירה.
במקרים אלה, סוג המחלה והגורם לה עשויים להופיע רק לאחר הגירת אוכלוסייה ולא מתוך ׳הסתרת תחלואה׳. הדבר נכון במיוחד במחלות שנחשבות אנדמיות בארץ המוצא של המהגרים ואינן נתפשות כאירוע לא תקין שניתן לטפל בו.
הגירה בקנה מידה גדול נפוצה אחרי אירועים הכוללים משקעים בכמות קיצונית. הוריקן קתרינה ב-2005, לדוגמא, הביא לתזוזה של כמיליון איש הרחק מקו החוף של ארה”ב במפרץ מקסיקו. בקרב הנמלטים מההוריקן נצפו מחלות במערכת הנשימה, שלשולים ומחלות עור.
אירועי תחלואה בקרב מהגרים במדינות מתפתחות קשים יותר למעקב מסודר, מה שמקשה על ההתמודדות וההכלה של אירועים אלו. כמו כן, עלייה של מעלה אחת בטמפרטורה הממוצעת מעלה את הסיכון לסופה בעוצמה של קתרינה פי 2-7. כך ניתן להבין שהסיכון להגירה ולתחלואה הקשורה בה יעלה מאוד בעתיד הנראה לעין עם המשך ההתחממות.
לא רק מחלות זיהומיות…
לשינוי האקלים יש השפעה רחבה על תפוצת מחלות זיהומיות ברחבי העולם. עם זאת, התחלואה המשמעותית ביותר הנובעת משינוי האקלים היא לאו דווקא עקב זיהומים. התחממות האקלים פוגעת ביסודות הבריאות, כמו נגישות למי שתיה ולמזון. כך, רעב ותזונה לקויה מהווים גורמים עיקריים לתחלואה הנובעת משינוי האקלים. מחלות יבולים שונות שנמצאות בעלייה מגבירות תופעה זו.
בנוסף, חסר במשאבים ואי יציבות אקלימית מקושרים לאלימות ולקונפליקטים בקרב אוכלוסיות רבות. על פי דעות מסוימות, למשבר האקלים היה תפקיד אפילו בהתנעת האביב הערבי ובמלחמת האזרחים הסורית שפקדו את השכונה שלנו בעשור האחרון.
ההתמודדות עם משבר האקלים בתחום בריאות הציבור מתייחסת לשני תחומים עיקריים: הקלה והסתגלות לנזקים הנגרמים עקב האקלים המשתנה בעולם.
הקלה מתייחסת למניעה ראשונית, הכוללת הפחתה בפליטות גזי החממה ובפרט פחמן דו-חמצני לאטמוספירה. גם כיום, אין סף מסוים של ריכוז גזי חממה באוויר עליו יש הסכמה שנחשב בטוח או מסוכן. עם זאת, בהסכם פריז בשנת 2016, ממשלות רוב המדינות המתועשות הסכימו להשקיע מאמצים על מנת להגביל את התחממות האקלים לפחות משתי מעלות צלזיוס עד שנת 2050.
הסתגלות מתייחסת למניעה שניונית ולהתנהגויות שאמורות למנוע את המשך הפגיעה שתיווצר על ידי הנזק שנגרם כבר או זה שלא ניתן למנוע עקב משבר האקלים. עליית גובה הים, הצפות, בצורות, שריפות חורש ועוד אירועי אקלים קיצוניים נכונו לאנושות בעשורים הקרובים. ההתמודדות עימם תלויה במשאבים רבים כמו גם ביכולות ניבוי טובות יותר שיוכלו לעזור לרכז את המאמצים באזורים המועדים לאסונות.
ההתחממות תוציא מהמקפיא חיידקים קטלניים שלא הכרנו?
אחד הנושאים המדוברים ביותר בתפר שבין אקלים לבריאות הוא ׳התעוררותם׳ של זני מחלות שלא הכרנו. על פי החשש, זנים אלה מוקפאים במשך אלפי שנים בקרחוני ענק וכשאלו יימסו יופשרו גם מחוללי המחלות הרדומים ויגרמו למחלות שאנו לא יודעים להתמודד איתן.
דיווחים ספוראדיים על התפרצויות במנגנון זה החלו לצוץ בשנים האחרונות. אחד מהם עסק במקרה טראגי בו מת ילד בן 12 מהתפרצות אנתרקס בקוטב שגרמה גם לעשרות אשפוזים. על פי החשד, הנבג שגרם להתפרצות הופץ מתוך גופת חיה שהופשרה.
הקשר בין מדיניות אקולוגית למדיניות בריאות חזק משחשבנו
הסכם פריז משנת 2015 שם לו למטרה למתן את שינויי האקלים שנגרמים על ידי אדם ב-2 מעלות עד שנת 2050. ההסכם יצר את התשתית לכלכלת “פחמן” עולמית שתוכל להאיץ את ההפחתה בפליטות גזי חממה. מניעה ראשונית זו מקנה גם שיפור של איכות החיים וקידום אוויר נקי, שיושב על ידי הפחתת שימוש בדלקים מאובנים, גם בקנה מידה משפחתי.
היעד שהוצב בהסכם פריז כבר נחשב לא מספיק לפי דו”חות אקלים חדשים יותר וכנראה שבשנה הקרובה יוחלט להוריד את היעד בעוד חצי מעלה. הגשמת יעד זה תצריך הפחתה של פליטת גזי החממה לפחות ממחצית מהרמה שנפלטה על ידי האנושות כולה בשנת 2010.
זהו אתגר מורכב לכל הדעות, אך עמידה בו תוכל לאפשר לנו גם להתמודד עם חלק מהמחלות הנוראיות ביותר שפגשה האנושות.