שאומרים מרכז ופריפריה, המילה פער מיד צצה בראש. חייבים להודות, לא מדובר בפטנט ישראלי, פערים בין מרכז לפריפריה, קיימים מאות שנים מחוץ למדינת היהודים.
בישראל, באים לידי ביטוי הפערים כמעט בכל התחומים, החל מתחבורה, חינוך, רווחה, תשתיות וכמובן שגם בכל הנוגע לתחום הבריאות.
במהלך חודש דצמבר 2020 פורסם כי לבוגרי מערכת החינוך במרכז, יש סיכוי של עד פי חמישה להתקבל ליחידת העילית של חיל המודיעין 8200, לעומת בוגרים בפריפריה. נתונים אלה שמו למעשה את החותמת על הפערים בחינוך.
ואולם, בכדי לעמוד על הפערים בתחום הבריאות, אין צורך להמתין שתים עשרה שנות לימוד, די לנסות לקבוע תור פשוט לרופא אף אוזן גרון, בכדי להבין כמה עמוק הפער.
הפערים בבריאות, מתבטאים ברמת השירות בבתי החולים, בסוג השירות ובעיקר בכל הקשור לרפואה יועצת. הרפואה היועצת, עברה בשני העשורים האחרונים, מהפכה של ממש.
הגילויים המדעיים פתחו בפני כל, את הגישה לבדיקות ובירורים רפואיים, שהיו בגדר פנטזיה לפני שני עשורים. דווקא סביב התפתחותם של המדע הרפואי והרפואה היועצת, נוצרה מחלה חדשה ישנה – מחלת האי שוויון.
מחלה זו מאופיינת בעיקר בהיעדר מכשור מתקדם בפריפריה לעומת המרכז ובאורכם של התורים לרפואה יועצת. בשורה התחתונה, ולמרות שתושבי הפירפריה ותושבי המרכז משלמים את אותו הסכום בדיוק עבור שירותי הבריאות שלהם, פערים אלה מהווים נוסחה לנתון הקשה מכולם – בפריפריה חיים בממוצע שלוש שנים פחות מאשר במרכז.
תעמוד בתור בבקשה
הפערים בבריאות בין המרכז לפריפריה הדרומית והצפונית כאחת, כל כך עמוקים, עד שמשרד הבריאות יצר את מדד האי שוויון אותו הוא מפרסם מידי שנה.
המטרה היא כמובן לייצר שקיפות, אלא שמעבר לתכניות ארוכות טווח שצצות חדשות לבקרים, הפערים רק הולכים ומתרחבים. אחת התוצאות הבולטות והקשות של הפערים, היא זמני ההמתנה הארוכים לרפואה יועצת.
כך למשל, להשיג תור לרופא אף אוזן גרון לוקח בממוצע בישראל 16.3 ימים, אך תושבי ראשון לציון ישיגו אותו תוך 12.8 ימים – לעומת תושבי הערבה שייאלצו להמתין בממוצע כ־69 יום – יותר מפי חמש.
תור לאורטופד בישראל משיגים בממוצע בתוך 3 שבועות, אך בבאר שבע כבר מדובר על ממוצע של 44.5 ימים. רופא עור רציתם? ובכן בקריית שמונה תמתינו 75 ימים לרופא עור דרך קופת חולים מכבי בהשוואה ל- 20 ימים בערים אשקלון, בית שמש ונהריה, ו-6 ימים בלבד בתל אביב.
דרך קופת חולים כללית ממתינים תושבי קריית שמונה 40 יום לרופא עור, בהשוואה ל-4 ימים בלבד בראשון לציון, פער של פי עשר!
מה ה-CT
שימו לב לנתון הבא: במחוז צפון, שכולל בתוכו בין היתר את בתי החולים פוריה בטבריה, זיו בצפת והעמק בעפולה, יש רק 11 סורקי CT. בחישוב פשוט זה יוצא, מכשיר אחד ל-133 אלף תושבים.
באזור הדרום, מספר זהה של סורקי CT עם דגש על רק 11. לעומת זאת, במחוז תל אביב יש את מספר הסורקים הגבוה ביותר (17 סך הכל), מכשיר אחד לכל 89 אלף תושבים.
מדובר כאמור בפערים משמעותיים שמשפיעים באופן ניכר גם על זמני ההמתנה בין הצפון והדרום למרכז הארץ. בפועל זה אומר שתושב הצפון או הדרום, ייאלץ להמתין לבדיקת CT, חודשים ארוכים, כאשר לא אחת, מדובר בתקופה של למעלה משישה חודשי המתנה!
צריך לזכור שבדיקת CT הינה בדיקה המצריכה אישור מיוחד, שכן מטרתה היא לגלות סימני מחלות קשות ומסובכות מהרגיל.
י.כ מדימונה למשל, נאלץ להמתין לבדיקה למעלה מארבעה חודשים, בסיומה נודע לו שכאבי הראש הקשים שלו, נבעו מגידול סרטני בראשו. תחשבו מה היה קורה לו הגילוי היה מתגלה שלושה חודשים מוקדם יותר?
תפקידה של הרפואה היועצת הוא בירור רפואי. על כן, קדימות ומהירות הבירור, קריטיים להמשך הטיפול הרפואי שיינתן לחולה.
במקרה הטוב, מדובר בבירור שעשוי למנוע סבל מיותר, במקרה הרע, עשוי היה הבירור להציל את חייו של החולה.
כפי שעולה כאמור מעשרות דוחות שונים, החיים בפריפריה לא רק קשים יותר, הם גם קצרים יותר. בעוד תוחלת החיים ברחובות וברמת גן עומדת על 84 שנים, בבאר ובאשקלון חיים בממוצע 81 שנים.
זהו נתון שהיה מוציא משלווה כל ממשלה, אלא שבישראל מדובר במצב נתון שהפך לנורמה. אם חשבתם שהעוולה נעצרת כאן, תבחנו את הנתונים של הרפואה היועצת בקרב ילדים בכלל ובתחום הפרה-רפואי בפרט.
ילד בדרום שמגלה קושי ביכולת הדיבור, ימתין שלושה עשר חודשים, עד שיראה קלינאי תקשורת במסגרת היחידות להתפתחות הילד וזה רק בכדי לקבל אבחון, ועוד לא דיברנו על טיפול. ספק, אם יהיה ניתן כלל להתגבר על הפער שנוצר בשלושה עשר חודשים אלה.
תמותת ילדים היא תופעה מצערת במיוחד, בפרט אם אתה ילד בדרום. בעוד במרכז מדובר על נתוני תמותת ילדים של 2.1 לכל אלף ילדים, בצפון מטפס הנתון ל-3.8 ובדרום ל-5.5 תינוקות לאלף. כמעט פי שלוש מאשר במרכז.
יש רופא בקהל?
הסיבה לפערים נעוצה במספר מישורים כגון תשתיות. בדרום למשל, בית החולים סורוקה הוא היחיד שנותן שירות לאוכלוסייה של למעלה מחצי מיליון נפש.
מאחר ומדובר בבית חולים של הכללית, הרי שהוא אינו מתוקצב ישירות, אלא דרך הקופה.
נכון להיום שיטת הקפיטציה אינה מאפשרת מעקב מדויק אחר התקציב הייעודי שמעביר משרד הבריאות לקופה. מאחר ובתי חולים הנם ספקי הרפואה היועצת הגדולים, אזי שבמציאות בה פועל רק בית חולים אחד, יש קושי אמיתי לספק רפואה יועצת מתקדמת.
בפועל, ניתנים פתרונות יצירתיים כגון הקמת מרפאות מומחים כמו זו הפועלת מטעם כללית בדימונה. אולם, לא בכל מקום ישנו שיתוף פעולה רשותי שכולל חשיבה מחוץ לקופסא.
פחות בתי חולים נותן פחות רפואה יועצת. אולם, הסיבה המרכזית לפערים ברפואה היועצת או רפואת מומחים בין המרכז לפריפריה, נעוצה במספר הנמוך של רופאים בפריפריה לעומת המרכז.
במרכז עומד שיעור הרופאים לאלף נפש על 3.5, בדרום הוא נושק ל-3 ואילו בצפון הוא כבר צונח לשיעור של 2.4 רופאים לאלף נפש. רופאים בכלל ורופאים מומחים בפרט, מעדיפים לעבוד במרכז.
יתרה מכך, מרבית הפקולטות לרפואה, נמצאות במרכז ובסיום שבע שנות לימוד ועוד ארבע שנות התמחות, אותם רופאים שלומדים במרכז, כבר חיים באזור.
מה הסיכוי שהם יעברו לפריפריה? נמוך מאוד, בעיקר לאור העובדה כי הממשלה משחקת במענק המיוחד לרופאים שיעברו לפריפריה. מדובר במענקים גבוהים שאמורים להיות הגורם למעברם של רופאים מומחים מהמרכז לפריפריה, אולם, המענקים לא תמיד מועברים.
מספר הרופאים הנמוך, מהווה כאמור את מקור הבעיה והגורם המרכזי לפערים ברפואה היועצת. יש מה לעשות?
כן, יש מה לעשות
עשרות ועדות וארגונים כבר דנו בשאלה כיצד לצמצם את הפערים בבריאות בין המרכז לפריפריה ובפרט בכל הקשור לפערים ברפואה היועצת שהיא מצילת חיים.
הצעד החשוב ביותר הוא הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה בפקולטות לרפואה הפועלות כיום בפריפריה, בעיקר בבאר שבע ובצפת. מדובר בצעד ארוך טווח, שאם ייצא לפועל כבר היום, עשוי לתת אותותיו, רק בעוד כעשור.
צעד מידי שניתן לממשו ויועיל כבר כעת, הוא הגדלת התקציבים לבתי החולים בפריפריה, בצפון ובדרום.
בית החולים סורוקה הוא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך, שכן הוא היחיד שפועל בנגב כולו.
צעד שלישי הוא קיבוע סעיף המענקים לרופאים שיעבדו בפריפריה בבסיס התקציב לעשור הקרוב, כך שהוא יהווה שיקול מרכזי ומשמעותי למעבר של רופאים מהמרכז לפריפריה.
בנוסף, עלתה המלצה לקבוע בחקיקה זמן מקסימלי והגיוני לקבלת תור לרופא מומחה, מה שיחייב את הקופות לפעול לאלתר בכדי להימנע מעבירה על החוק.
בינתיים ועד שכל אלה יתממשו, ימשיכו תושבי הפריפריה, לסיים את חייהם – שלוש שנים מוקדם יותר מאחיהם במרכז.
קריאה נוספת: קניבליזם במערכת הבריאות והמלחמה בין קופות החולים בישראל
