אין תחושה קשה יותר מחוסר אונים ואוזלת יד, וביתר שאת כאשר מדובר בילד שלכם.
כתבה זו, השלישית והאחרונה בסדרת הכתבות שלנו בנושא חרמות, תעסוק בכמה אופני פעולה מומלצים עבור הורים לילדים שחווים חרם.
הבשורות הטובות: יש המון מה לעשות, וכן – אתם יכולים לסייע לילדכם לנצח את הסיטואציה, לצמוח ממנה ואף לרתום את המקרה לפיתוח כישורי חיים שיסייעו לו גם בבגרותו. במילים אחרות, כל הסיפור הזה של לימון ולימונדה לגמרי עובד גם כאן.
אם אתם הורים לילד שחווה חרם, אין ספק שאתם חווים בעצמכם מצוקה קשה, וקרוב לוודאי שאתם מתפוצצים מזעם.
בתסריטים שעוברים לכם בראש אתם קורעים לגזרים את הילדים המחרימים, וזה בסדר – בפנטזיות מותר הכל… אבל ברגע שתתעשתו ותשיבו לעצמכם את קור הרוח, חשוב לגשת ולטפל בעניין בצורה נכונה ומהראש, לא מהבטן.
בכך תשיבו לעצמכם את תחושת השליטה, וממקום כזה תוכלו להעניק לילד את העוגן וחוף המבטחים שלהם הוא זקוק תמיד – אך שבעתיים בעת מצוקה.
על סימני חרם ועל החשיבות של זיהויים המוקדם דנו בכתבה הראשונה בסדרה, כאשר עמדנו על כך שככל שתקדימו לפעול – כך ימוזער הנזק הנפשי שייגרם לילד המוחרם.
להלן כמה קווים מנחים לפעולה, שאותם יש לזכור להתאים לגיל ולרמת ההתפתחות של הילד:
עוד יש מפרש לבן באופק
בתוך הכאב הגדול שבו הילד מתבוסס, הוא עלול לפספס את העובדה שלחרם יש תאריך תפוגה, ושמתישהו הוא ייגמר. שרטטו לילדכם אופק והעניקו לו תקווה, בכך שתדגישו בפניו שהחרם מוגבל בזמן, ושמדובר במצב פתיר.
אם תפגינו קור רוח אמיתי ויציב, הדבר יהווה בעיניי הילד אישור לכך שאתם לא ״סתם אומרים״, ושאתם באמת סמוכים ובטוחים שמדובר במצב זמני.
אם בשלב כלשהו בחייכם חוויתם בעצמכם חרם, תוכלו לספר לילדכם את שעבר עליכם, תוך הדגשת התפתחות המקרה – מרגע שאירע ועד לסיומו ופתרונו.
אם תמצאו שאדם מפורסם ומצליח שילדכם אוהב חווה בעצמו חרם, הדבר יוכל אף הוא לסייע לנטוע תקווה בלבו של הילד המוחרם.
כולי אוזן
החשיבות של שיח פתוח על החרם לא תסולא בפז. נהלו עם הילד שיחה שבה יוכל, מחד גיסא, לאוורר ולבטא את רגשותיו ולקבל תיקוף ואישור למה שהוא חש וחושב, ומאידך – יאפשר לכם להבין ״מי נגד מי״: מה בדיוק קרה, מהי השתלשלות העניינים ומיהם הילדים שהובילו את החרם או יזמו אותו.
אם יתברר שישנם ילדים נוספים בכיתה שחווים דחייה דומה, עודדו את הילד לחבור אליהם, על מנת שיחוש פחות בודד וירגיש שיש עוד מישהו איתו בסירה.
בכל שיח שתנהלו עם ילדכם סביב החרם, חשוב לגלות הבנה, הזדהות ותמיכה ולחבק אותו במצוקתו. הימנעו מלשפוט או לבקר אותו, כמו גם מניסיון לברר אם ילדכם עצמו עשה דבר מה שאינו תקין.
מבוגר אחד שיאמין בו
קרוב לוודאי שהייתם נותנים הרבה כדי להיות זבוב על קיר הכיתה ולראות במו עיניכם מה באמת מתרחש, אבל בהנחה שאתם לא ג׳ף גולדבלום, מומלץ מאוד לערב בנושא מבוגר אחר, מקרב צוות בית הספר – מחנכת, יועצת, רכז חברתי, מורה אהוב במיוחד או כל מבוגר אחר שעובד במקום ושהילד סומך עליו ומרגיש שהוא לצדו.
ילדים (אחרים) זה שמחה
נסו למלא את יומו של הילד במפגשים חברתיים אחרים עם ילדים בני גילו. אלה יכולים להיות, למשל, בני דודים או שכנים, או לחילופין ילדים במסגרות אחרות, כמו תנועות נוער וחוגים. בכך, הילד יבין שישנם חיי חברה גם מחוץ למעגל הילדים המוכרים לו מבית הספר.
אגב, אם הילדים המשתתפים בחרם מעוניינים להגיע אליכם בשעות אחר הצהריים, יש לאפשר זאת.
הדבר עשוי לסייע להתפתחותה של ״מחתרת״ שתשבור את החרם, אך חשוב שזו תתהווה בטבעיות ולא בדחיפה שלכם (גם אם קשה לעמוד בפיתוי…).
ספרים, רבותיי, ספרים
מספרם של ספרי הילדים העוסקים בדחייה חברתית או בפתרון קונפליקטים הוא וירצ׳ואלי אינסופי.
מצאו ספר כזה (אפשר להתייעץ עם הספרנית או עם Google) והקריאו אותו לילדכם, או המליצו לו לקרוא אותו – תלוי בגיל.
קראו את הספר גם אתם ושוחחו עם הילד על האופן שבו הגיבור מתמודד עם הקושי והמצוקה שהוא חווה. סיפורים מסוג זה עשויים לא רק להעשיר אותו ברעיונות לפעולה, אלא גם לעורר בו השראה ולטעת בו תקווה.
חשוב מאוד שלא תנקטו באף פעולה מבלי שהילד יהיה חלק אינטגרלי בכל החלטה על דרך הטיפול בחרם – לא רק על מנת שיהיה שלם עם המעשה וירגיש שאופן הפעולה נכון לו, אלא גם בשביל שיחוש שהשליטה שניטלה ממנו חוזרת לידיו, ושהמבוגרים המשמעותיים בחייו נותנים בו אמון ומתייחסים לדעתו בכבוד ובכובד ראש.
זיהוי מוקדם וטיפול נכון בחרם יכול להוציא לימונענע מתוך אפיזודה רעה.
התמודדות מוצלחת עם המצב עשויה לסייע לחיזוק החוסן הנפשי של הילד ולהוות הזדמנות ללמידה של מיומנויות בעלות ערך רב לפתרון קונפליקטים, כאלה שילוו אותו ויסייעו לו כל חייו (וגם יצדיקו טפיחה ענקית על השכם לכם, כהורים).
קריאה נוספת: האם הילד שלך מוכן לכיתה א’?
