בכתבה שפתחה את סדרת הכתבות שלנו על האופן בו הרעל המכונה ״סוכר״ הורס את בריאות ילדינו, דיברנו גם על האופן בו צריכה מוגזמת של סוכר משפיעה לרעה על המשקל.
בין היתר, עמדנו על כך שהסוכר מהווה גורם משמעותי בהשמנה ובהשמנת יתר, ובעיקר הסוכר שמצוי במשקאות ממותקים, שנצרכים בנוסף לקלוריות שהילדים אוכלים, לא במקומן.
עוד ציינו כי הילד הישראלי הממוצע אוכל לא פחות מ-36 כפיות סוכר ביום, המצטברות לכמות בלתי נתפסת של 70 ק״ג סוכר בשנה. בכך, ישראל ניצבת במקום השלישי והמפוקפק בהשמנת ילדים ביחס לשאר מדינות העולם.
בשנת הלימודים התשע״ח (2017-2018) 18.3% מילדי כיתה א׳ ו-29.7% (כמעט שליש!) מילדי כיתה ז׳ בישראל סבלו מעודף משקל.
במבט עולמי, ב-20 השנים האחרונות חלה עלייה חדה בהשמנת היתר, וכבר ב-1987 ארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריז על ההשמנה כמגיפה עולמית.
ב-2017 קבע דו״ח של ה-OECD כי 1 מכל 6 ילדים סובל מעודף משקל או מהשמנה, או במילותיהם של מומחי בריאות רבים ברחבי העולם – השמנה היא מחלת הילדים הכרונית הנפוצה ביותר במערב.
בעוד שגורמי הסיכון להשמנה הם שילוב של אלמנטים גנטיים, סביבתיים, סוציו-תרבותיים, כלכליים ומשפחתיים, בעבר נתנו החוקרים את מרבית המשקל לפן הגנטי.
ואולם, העלייה המהירה בהיקף התופעה מצביעה על התגברות השפעתם של גורמים סביבתיים, בהם תרבות השפע, הגידול בצריכת מזון מתועש (משופע בסוכר), השפעת המדיה, הישיבה המופרזת מול מסכים וכן המחסור בפעילות גופנית.
בחברת השפע של ימינו, הסוכר מצוי בכל מקום, ובכמויות מסחררות. לדאבוננו, לסוכר יש ערך תזונתי אחד ויחיד: אנרגיה, כלומר קלוריות.
כאשר אוכלים יותר סוכר ממה שהגוף משתמש בו באופן יומי, מצטברים בכבד מאגרים של סוכר מיותר, וכשהדבר מתרחש באופן קבוע – הכבד נפגע והסוכר מומר לשומנים.
לרוב, השמנה נמדדת על פי מדד ה-BMI, המציין את היחס בין הגובה למשקל.
למרות שכולנו מאוד אוהבים הגדרות, ולמרות שעל פי מדד זה ישנם טווחים ברורים שבהם אדם יתויג כסובל מעודף משקל, מהשמנה, מהשמנת יתר או מהשמנת יתר קיצונית, בפועל המדד אינו מדויק מספיק עבור ילדים, ועל כן בחרנו לא ״לזרוק מספרים סתם״.
במקום זאת, אבחון השמנה בקרב ילדים ייעשה על ידי רופא מומחה או דיאטן. זאת, על קצה המזלג, הבעיה.
על מנת לטפל בהשמנה יש לתת מענה למספר אלמנטים, כגון תזונה נכונה, שינה מספקת ורווחה נפשית, ואולם בכתבה זו נתמקד בגורם קריטי אחד: פעילות גופנית, וחשיבותה הרבה של זו.
אך ראשית, נסקור את ההשלכות האיומות של משקל עודף בקרב ילדים ובני נוער.
מתוק בפה, מר לבריאות
אצל ילדים ונוער, השמנה היא בעיה בעלת השלכות קשות ורבות – פיזיולוגיות, פסיכולוגיות וחברתיות כאחד.
בגזרה הגופנית, ניתן למצוא שינויים במערכת הלב וכלי הדם, כולל טרשת עורקים (סיכון הגבוה פי 10 מילד שאינו שמן), לחץ דם וכולסטרול גבוהים ועודף שומנים בדם (סיכון הגבוה פי 5 מילד שאינו שמן) וכן מחלות כבד, כגון כבד שומני, בעיות נשימה ועליית הסיכון לדום נשימה בשינה, וכן בעיות אורתופדיות שונות, לרבות צפיפות עצם נמוכה ואוסטיאופורוזיס, בעיות גב, עומס גבוה על המפרקים, ברך עקולה או קלובה, בעיות בהתפתחות העצם והחמרה של פציעות אורתופדיות.
נוסף על אלה, השמנת יתר עלולה להוביל לבעיות בפעילות בלוטת התריס ולחוסר איזון ושינויים הורמונליים (דבר שבקרב בנות יכול להוביל לתסמונת השחלות הפוליציסטיות) וכן ללקויות נוירו-קוגניטיביות והתנהגותיות, להפרעות בגדילה ובהתפתחות התקינה, לדלקות, ובמקרה של השמנת יתר בקרב פעוטות – לליקויים בתפקוד המוח, עד כדי פגיעה במנת המשכל.
מעל לכל, השמנת ילדים מעלה פי 15 (!) את הסיכון ללקות בסוכרת סוג 2 ובתנגודת אינסולין, דבר שעלול בתורו להוביל לסיבוכים קשים נוספים.
משקל עודף וחוסר בפעילות גופנית מהווים שניהם גורמי סיכון לסוכרת, ששכיחותה בקרב בני נוער עלתה בשנים האחרונות.
תנגודת אינסולין היא מצב שבעקבותיו יש פעילות יתר של תאי הלבלב, היוצרים את ההורמון אינסולין, שמפרק סוכר ושומר על רמתו התקינה של בדם. פעילות יתר זו שוחקת את הלבלב, מה שמסתכם ברמת סוכר גבוהה.
מבחינה פסיכולוגית, להשמנה יש השפעה על מצבי דיכאון, חרדה, מצבי רוח משתנים, הערכה עצמית נמוכה, חוסר שביעות רצון מהמראה החיצוני והפרעות אכילה.
שתי נקודות מעניינות בהקשר זה: האחת היא שילדים שירדו בהצלחה במשקל עשויים להיות בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר מכאלה שמעולם לא היו שמנים, והשנייה היא שבמחוזות הנפש מדובר בהשפעה דו-כיוונית – למשל, דיכאון יכול להתבטא בהשמנה, ואילו השמנה יכולה להביא לדיכאון.
לבסוף, בפן החברתי השמנת יתר עלולה לדחוק ילדים לשוליים ולהביא לאפלייתם.
״שמנופוביה״ היתה תופעה חברתית פוצעת, כזו שבמסגרתה הילד השמן מתויג כעצלן, מרושל, מוזנח או חסר שליטה עצמית, והוא עשוי להיות מוגחך, להיבחר אחרון בפעילויות ספורט ולהידחק הצידה.
הדבר יכול להיות בעל השפעה נפשית קשה, לרבות פגיעה משמעותית בדימוי הגוף ובהערכה העצמית.
השלכותיה של השמנה בילדות עלולות להימשך אל תוך הבגרות ולהגדיל את שיעורי התחלואה והתמותה, כאשר לטענת החוקרים – עלייה מהירה במשקל לפני גיל 11 מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחותן של מחלות לב אצל האדם הבוגר.
לאור כל אלה, חיוני לנהל בצורה מועילה השמנת יתר המופיעה בילדות, ואחת מהדרכים החשובות ביותר לעשות זאת היא, כאמור, באמצעות פעילות גופנית.
כהורים, הכדור בידיים שלכם.
שריקת הפתיחה
אם ילדכם סובל מהשמנה, אין ספק שהזמן להתחיל להפעיל אותו גופנית הוא עכשיו. לא מחר, לא בעוד שבוע – עכשיו.
לא שאותו הדבר נכון בדיוק במקרה של כל ילד, בכל משקל, מגיל 0, כמעט. השמירה על אורח חיים בריא, לרבות צריכה נמוכה של סוכר וקיום פעילות גופנית סדירה (שבין היתר צורכת אנרגיה ומפחיתה את רמות הסוכר בדם), תהיה קריטית לבריאותו של הילד, בכל שלבי חייו.
במילים אחרות, להבדיל מגורמים גנטיים – הגורמים הסביבתיים, לרבות המשפחתיים, הם בידיים שלכם.
״וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל… כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תושש״ – את זה אמר לא פחות מהרמב״ם, שהיה רופא במקצועו, וחיי מכאוב ותשישות הם הדבר האחרון שהייתם מאחלים לילד שלכם.
במילים קצת פחות מלטפות, ״שמן דובון״ ממש לא בלע סבון, אלא כמויות גדולות של סוכר, ואם אתם לא רוצים שהשיר המחריד הזה יזומר בכיתה כשאצבעות מרושעות מופנות בכיוונו של הילד שלכם, כדאי שתזיזו את עצמכם ותדאגו שהוא יעשה ספורט.
מחקרים מראים שפעילות ספורטיבית, ובעיקר כשמדובר בספורט מאורגן ומוסדר, תורמת להפחתה במשקל ובסיבוכים של השמנת יתר בילדים, ומורידה דרמטית הסיכון ללקות בתנגודת אינסולין ובסוכרת.
בדיוק כפי שמלמדים ילד לצחצח שיניים מרגע שאלה צומחות, ולא מנחיתים עליו את הצחצוח כמשימה חדשה בגיל 15, כך יש לחנך אותו לספורט מרגע שהוא מתחיל לזוז, בחודשי חייו הראשונים.
בעוד שההמלצה הרשמית לילדים מגיל 6 מדברת על לפחות 60 דקות יומיות של פעילות בעצימות מתונה, בפועל רק 24% מהילדים האמריקאים בגילי 6-17 עומדים ביעד.
בישראל, בה ל-66% מבתי הספר אין אולם ספורט, תפקיד ההורים בהפעלת הילד חשוב שבעתיים.
אבל איך עושים את זה? איך מרימים את הילד מהמסך וגורמים לו להזיז את הגפיים בכל יום?
לחץ פיזי מתון
נתחיל מהחלק שהכי תשנאו: דוגמא אישית. ילדים מחקים את הוריהם, ואם ״תגררו״ את הילד לפעילות גופנית ביחד אתכם – הדבר יקל עליו להיכנס לרוטינה ספורטיבית.
אם יש לילד אחים גדולים שיכולים לעשות זאת במקומכם – זכיתם (או בדיוק ההפך, תלוי איך מסתכלים על זה…).
מלבד דוגמא אישית, אחת הדרכים היעילות ביותר לרתום את הילד לפעילות גופנית היא באמצעות הרשמה לחוג, לפי נטיית לבו – כדורגל לאוהדי רונאלדו, חוג קראטה, טניס, ריקוד או כדורסל לחובבי NBA – העיקר לזוז.
יש ילדים שיעדיפו פעילות אינדיבידואלית, כמו שחייה (שמתאימה במיוחד עבור מי שסובל מעודף משקל, משום שבמים קל יותר להתנועע), ויש כאלה שיבחרו בספורט קבוצתי, כמו כדורעף.
כך או כך, יש להדגיש את ההנאה, את פיתוח המיומנויות ואת ההשתתפות עצמה, ולעודד את הילד על התמדתו, מבלי לשים את הזרקור על תחרותיות או הישגים.
הילד אינו מתעמל כדי לקבוע קריטריון אולימפי, אלא כדי להיות אדם בריא – גופנית ונפשית.
יש להתחיל מתנועות בסיסיות, כמו ריצה, קפיצה ושחייה, ומשם להתקדם בהדרגה, על פי הקצב האישי. כמו כן, אין לקשר בין הפעילות הספורטיבית לבין ירידה במשקל.
הדבר רק ירפה את ידיו של הילד, והרי השינוי הגופני ממילא יקרה מעצמו.
אז להשיג מדליה – ממש לא, אבל אם יש משהו שלגביו אתם חייבים להיות אסרטיביים ולהתעקש הוא עצם קיום הפעילות, כמובן בעצימות המתאימה ליכולתו ולגילו של הילד.
אם הוא אינו רוצה להיות חלק מקבוצה, בשל החשש, למשל, ש״ייבחר אחרון״ או יחוש נחות בהישגיו ביחס לשאר הילדים – אפשר להציע לו להשתתף בפעילות אינדיבידואלית, למשל עם מאמן אישי, או להיות חלק מקבוצה המורכבת מילדים בעלי התמודדות דומה, כלומר כאלה הסובלים מעודף משקל.
לבד או ביחד – לא משנה, העיקר שהפעילות תהיה מאורגנת וממוסגרת, כדי שלא תתמסמס ותדעך.
חופשי זה לגמרי לבד
מחקרים מראים שעבור ילדים שגרה של ספורט במסגרת מוסדרת, להבדיל מהסתמכות על משמעת עצמי, היא בעלת יתרונות בולטים, בהם עידוד של הרגלי אכילה בריאים יותר, התפתחות מוטורית משופרת, בנייה נכונה של מסת גוף, BMI בריא ועלייה בריכוז ובהישגים הלימודיים.
עוד תורם הדבר לבריאות הנפש, לרווחה הכללית, להערכה, וויסות ויעילות עצמיים, להנאה ולסיפוק, לכישורים החברתיים, לחיבור לאחרים ולתחושת שייכות.
בנקודה זו, יש לשים לב לכך שגם ספורט לא-קבוצתי יכול בהחלט להיעשות בתוך מסגרת. דוגמא לפעילות נהדרת כזו היא השתתפות בשיעורי יוגה או פילאטיס.
ילדים הסובלים מהשמנה יכולים להפחית בדרך זו את ה-BMI ואת מסת השומן שלהם, להגדיל את מסת השריר ולתרגל נשימות מועילות, התורמות לגוף ולנפש כאחד.
פעילות זו אינה דורשת מכשירים או מרחב פיזי רב, והיא נותנת מענה גם לצד הגופני של ההשמנה וגם לפן הרגשי-נפשי שלה. מן העבר השני, גם כדורגל הוא פעילות מצוינת עבור ילדים שיבחרו בכך.
ספורט זה מקדם מסת שומן מופחתת ותכולת מינרלים בריאה בעצמות, ודרישותיו האירוביות הנפלאות – על הספרינטים, הסיבובים והקפיצות הכרוכים בכך – תורמים למערכת הלב-ריאה ומקדמים את בריאות הגוף באופנים שונים.
אם הילד מסרב לפעילות בכל תוקף, כדאי שישמע את ההמלצה מאיש מקצוע בעל סמכות, למשל רופא המשפחה.
באין מוצא אחר – קחו יוזמה וצאו להליכה עם הילד, או עלו על האופניים שלכם וסעו איתו בפארק, או טלו כדור ולכו להתמסר במגרש הקרוב.
הפכו את הדבר לרוטינה משפחתית! פעילות שתגרום ללבו של הילד לפעום מהר יותר ותחזק את שריריו, עצמותיו ובריאותו הכללית – אינה בגדר מותרות, אלא בחזקת חובה. אל תוותרו לו.
100% רווח
פעילות גופנית אינה רק מקור להנאה, וביכולתה לתרום לחיזוק השרירים והעצמות (26% מתכולת המינרלים של עצמות מבוגרים נצברת בין הגילים 12-14) להפחית לחץ דם ואת רמות הכולסטרול והסוכר, להוריד את הסיכון ללקות במחלות כרוניות שונות (לרבות סוכרת סוג 2 והשמנת יתר) לצמצם את הסיכון לחוות דיכאון, לשפר את ביצועי ובריאות הלב והריאות, לייעל את חילוף החומרים, להגביר את הקשב והזיכרון, לסייע בוויסות המשקל ולהפחית אותו, וכן למנוע בעיות בריאותיות בבגרות. הישג לכל החיים.
זאת ועוד, ילדים פעילים ספורטיבית מפגינים לא רק חוזק גופני רב יותר, אלא גם בריאות נפשית משופרת.
הם נוטים להשתמש פחות בחומרים ממכרים, התנהגותם טובה יותר, פעילותם המינית בטוחה יותר, בריאותם הכללית משודרגת, הם טובים יותר בבניית צוותים וחברויות ורמת הפופולריות שלהם עולה.
את ההרגלים המיטיבים הללו הם לוקחים איתם אל הבגרות, בדיוק כמו אדם שהורגל למן ההתחלה לצחצח שיניים, רק עם יתרונות גדולים פי כמה מונים.
בצירוף התערבויות אחרות, ספורט הוא אסטרטגיה אפקטיבית לירידה במשקל ולהפחתת רמות הסוכר בדם.
מדליית זהב להורה שמבין את חשיבותו הקריטית של הדבר, מקים את הילד מהמסך, לא מוותר לו ולא מתפשר על בריאותו ועל איכות חייו – עכשיו ובעתיד.
קריאה נוספת: תחליפי סוכר מעובד – בריאים יותר לילד!
