מאז יעקב ועשו נחשבים התאומים לתופעה ייחודית ומרתקת שטומנת בחובה שמחה גדולה, אך גם סיכון מוגבר לסיבוכים. במציאות שבה אחת מכל 30 נשים יולדת תאומים או שלישיות, כדאי לדעת אילו סיבוכים עלולים להתרחש, באיזו סבירות וכיצד ניתן לאבחן אותם.
לידות תאומים מהוות כשלושה אחוזים מכלל לידות בארצות הברית, תופעה שנמצאת בגידול בעשורים האחרונים בזכות השימוש בטיפולי פוריות שמעלים את הסיכוי להיריון מרובה עוברים.
בעוד שלידת תאומים היא נפוצה יחסית, לידה של שלישיות ורביעיות זו תופעה נדירה: הסיכוי להיריון שלישיה עומד על אחד ל-6400 הריונות.
הריון מרובה עוברים מלווה במאפיינים יחודיים – לרוב ידרשו ביקורות תכופות, יגבר הסיכוי ללידה מוקדמת וללידה בניתוח קיסרי ויגבר הסיכון לרעלת הריון והקדמה שלה.
ייתכן שגם את תחושי מאפיינים יחודיים של הריון מרובה עוברים. כך למשל, הסיכוי שתסבלי מבחילות והקאות בוקר יגבר וכך גם הסיכוי לרגישות בשד. יתר על כן, גובר הסיכון לדיכאון שאחרי לידה. עם זאת, רוב הנשים לא יחוו תופעות לוואי אלה גם בהריון תאומים.
אולי יעניין אותך לקרוא: דיכאון אחרי לידה אצל גברים.
יתר על כן, למרות הסיכוי המוגבר לסיבוכים בהריונות מרובי עוברים, כ-94% מהריונות התאומים שבהם שני העוברים חיים בשבוע 20 להריון יסתיימו בלידה של שני תינוקות חיים.
תאומים – לא ביצית אחת שהתחלקה לשתיים
בניגוד לאמונה הרווחת, כ-70% מהתאומים הם דיזיגוטיים, “לא זהים”, שנוצרו למעשה עקב הפריה של שתי ביציות על ידי שני תאי זרע שונים ושיעורם של תאומים אלו שונה בין האוכלוסיות השונות.
שיעורם של תאומים מונוזיגוטיים, “זהים”, הנובעים מחלוקה עודפת המתבצעת בעובר בשלביו הראשונים להתפתחות, נשאר יחסית זהה בכל העולם והוא עומד על שלושה עד חמישה מתוך כל אלף הריונות.
מה עלול לגרום להיריון מרובה עוברים?
ישנם מספר גורמים המעלים את הסיכוי להריון מרובה עוברים, בשל עליה בסיכוי להבשלה ולשחרור של יותר מביצית אחת משחלות האישה במהלך המחזור החודשי. כמה מהגורמים המשמעותיים הם:
ביצוע גירוי שחלתי במסגרת טיפולי פוריות – השימוש בתכשירים ובהתערבויות רפואיות שונות המגבירות את הפוריות, מעלה באופן משמעותי את השכיחות של הריונות מרובי עוברים בהשוואה להפריה טבעית ללא התערבות.
סיבה זו אחראית לעיקר העלייה בהריונות מרובי עוברים בארבעים השנים האחרונות, כאשר כשליש מהתאומים שנולדים בכל שנה נולדים עקב טיפולי פוריות.
גיל האם – השכיחות של היריון תאומים גבוהה פי שניים עד שלושה בגיל 35 מאשר בגיל 15, דבר שנובע ככל הנראה מעליה ברמות ההורמון מגרה הזקיקים (FSH), המופרש מיותרת המוח בכל מחזור חודשי טרם הביוץ.
עלייה ברמות הורמון זה מביאה לגירוי ולהבשלה של יותר זקיקים וכך מעלה את הסיכוי להפרשה של יותר מביצית אחת וכך גם להפריה כפולה ולהיריון תאומים.
מוצא – ניתן לראות הבדל בשכיחות הריונות מרובי עוברים בין קבוצות אתניות שונות ברחבי העולם.
במאמר שפורסם בכתב העת Fertility and Sterility בשנת 2012 נמצא, כי שיעור לידות התאומים בהריונות טבעיים ביפן עמד על 1.3/1000 לידות, כשבאירופה ובארצות הברית על 8/1000 לידות חי. לעומתן, שיעור התאומים בניגריה עומד על 50/1000 לידות – הבדל משמעותי שטרם הובן וטרם נמצא לו הסבר.
היסטוריה משפחתית – הסיכוי לתאומים “לא זהים” נמצא כקשור בהיסטוריית הילודה המשפחתית. במשפחות מסוימות ישנן לידות רבות יותר של תאומים ואישה ממשפחה כזו הנכנסת להיריון נמצאת בסיכוי מוגבר להריון מרובה עוברים בכלל ולהריון תאומים בפרט.
הנטייה להריונות מרובי עוברים יכולה להיות מורשת מצד האם ומצד האב, אך רק לאם העתידית. מנגד, הקשר בין ילודה במשפחת הגבר ובין הסיכוי להריון מרובה עוברים הוא קלוש אם בכלל קיים.
משקל, גובה ותזונה – במספר מחקרים שונים נמצא שנשים גבוהות (מעל 165 ס”מ) או שמנות (BMI גבוה מ-30), נמצאות בסיכוי מוגבר להיכנס להריון עם תאומים מאשר נשים בתת משקל או שנמוכות מ-155 ס”מ וכמו כן נמצא שנטילת חומצה פולית עשויה גם היא להעלות את הסיכון להריון מרובה עוברים. עם זאת, ישנם גורמים רבים העשויים להשפיע ולבלבל את התוצאות.
מחיר התאומים – סיכוי מוגבר לסיבוכים
היריון תאומים קשור בסיכון מוגבר כמעט לכל סיבוך היריון אפשרי, פרט ללידה מאוחרת וללידת תינוק גדול מהרגיל. הסיכון המשמעותי ביותר בהיריון תאומים הוא לידה מוקדמת ופגות, שמשחקות תפקיד מרכזי ומשמעותי בתמותה סביב הלידה כמו גם בכל הקשור לתחלואה בגיל צעיר ובהמשך חיי היילודים.
עצם קיומם של שני עוברים יחד בחלל הרחם אחראי, בין היתר, לשיעור המוגבר של הגבלת הגדילה התוך רחמית, שמביאה גם היא לשיעור מוגבר של סיבוכים.
חלק משמעותי מהריונות התאומים ובפרט אלו שהושגו בעזרת הפריה חוץ גופית, עלולים לעבור “ספיגת תאום” – מצב בו אחד התאומים עובר הפלה ונספג, לרוב בשלביו המוקדמים של ההיריון. מספר מחקרים אף הצביעו על כך שהעלמות תאום אחד עשויה להעלות את שיעור הסיבוכים בקרב התאום השני.
כאשר מנסים להבין את הסיכוי להולדת עובר חי לאחר היריון של תאומים, חשוב להבין את הקשר בין התאומים בתוך הרחם. האם הם חולקים רק את השליה (‘מונו-די’) או האם הם חולקים גם את השליה וגם את שק מי השפיר (‘מונו-מונו’). ככל שהתאומים חולקים יותר מבנים ביניהם, כך עולה גם הסיכון לסיבוכים.
תסמונת מעבר דם בין העוברים TTTS
תאומים מונוכוריוניים הם תאומים זהים שחולקים את השליה במהלך ההיריון וכך עשויים לחלוק ביניהם גם את מחזור הדם העוברי. במקרה שכזה, עלולה להתפתח תסמונת מעבר דם בין העוברים, Twin-Twin Transfusion Syndrome – TTTS, שנובעת מזרימת דם לא מאוזנת בין העוברים, דרך חיבורים לא תקינים של כלי דם שלייתיים המשותפים לשני העוברים.
במקרים חמורים של זרימה לא מאוזנת זו, אחד התאומים נעשה “תורם” והשני “מקבל” של הדם שכה חיוני להתפתחות ובשל כך יכולה להיווצר חוסר התאמה בגדילה בין שני העוברים.
העובר המקבל יהיה, לרוב, גדול יותר במדידות בבדיקות אולטרסאונד, עם כליות וכיס שתן מוגדלים, שנובעים מעודף נוזלים שמצטבר בגופו. עודף הנוזלים גורם לעומס על הלב של העובר ועלול לגרום להגדלה לא תקינה של הלב ועד לאי-ספיקת לב ובצקת כבר במהלך ההיריון או בלידה. עודף הדם עלול לגרום גם להיווצרות קרישים או לצהבת קשה של היילוד.
העובר ‘התורם’ יחווה למעשה תסמינים הפוכים מכיוון שהוא מאבד חלקים מהדם וממי השפיר שלו. העובר התורם עלול לחוות הגבלה בגדילה, אנמיה ואי-ספיקת כליות כתוצאה מהמחסור בנפח דם. בשל השק הקטן, עלולה להיווצר פגיעה בהתפתחות הגפיים והריאות. במקרים חמורים מאוד העובר התורם יכול לעבור איחוי עם קיר הרחם, מצב שנקרא “תאום לכוד”.
כיצד מתמודדים עם TTTS?
TTTS הינו מצב שבמקרים רבים מצריך מעקב לאורך ההיריון באמצעות בדיקות אולטרסאונד ובמקרים חמורים גם מצריך טיפול.
חומרת התסמונת מדורגת לפי חמש דרגות Quintero, כאשר בדרגה הקלה ביותר ניתן להסתפק לרוב במעקב בלבד אם האם בריאה ובמידה וישנו עודף חמור של מי השפיר, חלק מהרופאים ימליצו על שאיבת חלק מהם.
ב-TTTS בדרגה 3 ומעלה, קיים סיכון ממשי לחיי העוברים והספרות הרפואית מצביעה שבמצב זה יותר מ-70% מהעוברים ימותו בלי טיפול מתאים.
על כן, המלצת האיגוד האמריקאי למיילדות ולגינקולוגיה היא לבצע טיפול לייזר תוך-רחמי, בו צורבים באמצעות לייזר את השליה המשותפת לעוברים וכך מפרידים בין מחזורי הדם שלהם כבר החל משלב 2 ובהתאם למגוון שיקולם רפואיים. הטיפול מתבצע לרוב בין השבועות ה-16 ל-26 להריון.
גם הטיפול להפרדת התאומים אינו נטול סיכונים והוא עלול לגרום לנזק שארי משמעותי לעוברים הכולל פגיעה במערכות הלב, הכליות ואף פגיעה ארוכת טווח בהתפתחות מערכת העצבים והמוח. בחלק מהמקרים יעדיפו הרופאים שלא לבצע צריבה באמצעות לייזר, אלא להסתפק בשאיבה של חלק מנוזל השפיר – פרקטיקה מקובלת להתמודדות עם דרגות קלות של TTTS.
יותר עוברים = יותר סיבוכים
לעומת היריון של שלישיות ויותר, היריון תאומים נשמע כמו טיול בפארק. הריונות של שלישיות מעלים את הסיכון לסיבוכים גם ביחס להריון תאומים ודורשים מעקבים תכופים יותר, כמו גם לידה מוקדמת.
החל משבוע 20 להיריון, הסיכון לתחלואה ולתמותה של האם ושל העוברים עולה, מה שמצריך מעקב כמעט צמוד אחרי ההיריון ואחרי האם. למרות המעקב ישנו סיכון גבוה מאד ללידה מוקדמת, רעלת היריון ופגיעה בגדילת העוברים.
על אף שנוסו מספר התערבויות במטרה להפחית את הסיכוי ללידה מוקדמת בקרב הריונות עם שלישיה, לא קיימת שיטה שנמצאה יעילה במיוחד. עם זאת, נמצא שמתן של סטרואידים ומגנזיום בסמוך ללידה עשוי להפחית את הסיכון לתחלואה סביב הלידה המוקדמת.
כאשר במקביל להריון שלישיה יש גם שליה או שק שפיר משותפים עבור כל העוברים או זוג מתוכם, המצב עלול להסתבך אפילו יותר עם תסמונת מעבר דם בין העוברים או סיבוכים אחרים הקשורים בצפיפות יתר רחמית.
כמו כן, האם והעוברים נמצאים בסיכון בהקשר של סוכרת, לחץ דם גבוה ורעלת היריון, מומלץ לבצע בדיקות סקר לכל אלו כפי שמופיע בהמלצות משרד הבריאות.
על פי חוזר מנכ״ל משרד הבריאות משנת 2006, יש לשקול דילול עוברים בכל היריון מרובה עוברים עם שלושה עוברים או יותר. לכן, בחלק מהמקרים יומלץ על ביצוע דילול של העוברים על מנת לשפר את סיכויי הצלחת ההיריון ולהפחית את הסיכון לחיי האם.
למרות הסיכוי המוגבר לסיבוך, רוב ההריונות מסתיימים בלידת חי וחשוב להדגיש שבסופו של דבר, רוב הריונות התאומים עוברים בשלום.
עם זאת, הכרחי להכיר את הסיכונים הקיימים ואת העובדה ששכיחותם עולה עם מספר העוברים ולהתייעץ עם הצוות הרפואי במהלך היריון מרובה עוברים, על מנת להבין את השלכותיו על בריאות האישה ועל בריאות העוברים. זאת במטרה לקבל החלטה שתטיב עם כולם ככל הניתן.
קריאה נוספת: לא רק ההורמונים! שינויים רגשיים ונפשיים בהריון…
