הריון מעניק חיים חדשים לעולם, אך בד בבד מדובר בתהליך רפואי מורכב שעובר על גופך במשך תשעה חודשים ומוביל לשינויים – חלקם מאתגרים את הגוף שלך ועלולים להוביל לסיבוכים ובעיות המצריכעם מעקב מיוחד וטיפול רפואי הולם.
בסקירה שלפניך נסביר על 5 בעיות נפוצות יחסית, שעלולות להתגלות במהלך הריון ומצריכות תשומת לב מיוחדת מצד הרופא המלווה את מעקב ההריון של האם לעתיד.
בדיקות דם, סקירת מערכות, בדיקות אולטרסאונד, העמסת סוכר ועוד. כל מעקב הריון מתחיל מהבדיקה המשמחת הראשונה שמבשרת על ההריון שנקלט ונמשך עד רגע הלידה.
מטרת הבדיקות הסדורות במעקב היא לוודא שההריון מתקדם כשורה ולאבחן בזמן מצבים רפואיים שדורשים התייחסות.
במקרה שאחת הבדיקות השגרתיות לאורך חודשי ההריון מצביעה על אחת מ-5 הבעיות הבאות, הרופא חייב להקפיד הקפדה יתרה על מהלך ההריון ובכלל זאת להפנות את האשה לבדיקות נוספות, להסביר את המצב לפרטים ולהציע לאשה את מגוון האפשרויות שעומדות בפניה, נוכח הבעיה הרפואית שהתגלתה.
יתר לחץ דם ורעלת הריון
יתר לחץ דם מוגדר כלחץ דם הגבוה מ-140/90 ממ״כ ולרב נהוג לחלק אותו לפי זמן הופעתו בהריון. סך הכל כ-10% מהנשים חוות יתר לחץ דם בהריון וזוהי למעשה הבעיה הנפוצה ביותר בין נשים לאורך תשעת חודשי ההריון.
יתר לחץ דם שהופיע לראשונה בשליש הראשון עד השבוע ה-20 להריון ואינו מלווה בחלבון בשתן נקרא יתר לחץ דם הריוני.
לעומתו, רעלת הריון היא כל מקרה של לחץ דם גבוה שהופיע לאחר השבוע ה-20 להריון ו/או לווה בהופעת חלבון בשתן, מצב הנקרא פרוטאינוריה.
חשוב להבחין בין שתי הבעיות שכן רעלת הריון כוללת סיבוכים יחודיים לאם ולעובר ועל כן דורשת מעקב וטיפול מתאימים.
הבדל בסיבוכים והבדל בטיפולים
יתר לחץ דם כרוני או מבודד לרב אינו משפיע על מהלך ההריון. אם את נוטלת תרופות קבועות להורדת לחץ הדם מומלץ לוודא טרם הכניסה להריון שמדובר בתרופות בטיחותיות לשימוש גם במהלך ההריון.
רעלת הריון הנה בעיה המצריכה התייחסות מיוחדת ומופיעה ב-5-7% מההריונות ומוגדרת כלחץ דם הגבוה מ-140/90 ממ״כ ומלווה בסימנים נוספים כמו חלבון בשתן, ירידה בספירת הטסיות, פגיעה בתפקודי הכבד והכליות, בצקת בריאות ושינויים בהכרה או בראיה.
רעלת הריון מסכנת בלידה מוקדמת, עיכוב התפתחותי ברחם (IUGR) ואף למקרים של היפרדות שליה.
ב-1 מכל 1,000 מקרים יש סכנה להופעת פרכוסים אצל האם (אקלמפסיה) שמחייבים לידה מידית שכן מהווים סכנת חיים לאם ולעובר יחד.
ההחלטה על הטיפול ברעלת ההריון מורכבת משקלול של שבוע ההריון לצד חומרת התסמינים.
הטיפול העדיף ביותר הוא לידה, אך במקרים קלים ומוקדמים ניתן לערוך הערכה מקיפה במסגרת אשפוז של האם ההריונית בבית החולים.
במידת האפשר ימשך מעקב הדוק בקהילה, שכולל בדיקות תכופות של התפתחות העובר ומדידות חוזרות לצד טיפול בתרופות להורדת לחץ הדם.
חשוב: אם סבלת מביות לחץ דם לפני ההריון, עליך ליידע את הרופא המטפל בך בזמן ההריון. יש להקפיד על מעקב הריון קפדני במקרה של גילוי רעלת הריון ולפני קבלת החלטות, מומלץ לפנות לקבלת חוות דעת שניה, מרופא מומחה ברפואת נשים.
דלקות בדרכי השתן
בעיות של זיהומים בדרכי השתן נפוצים מאד בקרב נשים ומופיעים אצל 2-10% מהנשים, הרות ולא הרות יחד.
בהריון קיימים מספר גורמי סיכון שמשנים את מבנה מערכת השתן ומגבירים את הסיכוי לכך שגם זיהום ללא תסמינים יוביל לבעיות וסיבוכים. מזיהום עולה שהופך לדלקת בכליות (פיאלונפריטיס) ועד סיבוכים משמעותיים שעלולים לפגוע בעובר עצמו.
גורמים נוספים כמו סכרת או אנמיה חרמשית מגבירים את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן ודורשים זהירות מוגברת בנשים הרות עם מחלות רקע אלה.
החשיבות של אבחנת הזיהום וטיפול מתאים
אבחנת זיהום בדרכי השתן נעשית דרך תרבית של דגימת שתן.
בניגוד לנשים לא הרות, אצלן ממצא חיובי של זיהום בדרכי השתן ללא תסמינים כמו צריבה, דחיפות או תכיפות במתן שתן אינו מחייב טיפול. תרבית שתן חיובית בנשים בהריון דורשת טיפול מניעתי.
זאת כיוון שהן נמצאות בסיכון מוגבר לסיבוכים כמצוין לעיל, כאשר עד 30% יפתחו דלקת חריפה בכליות ללא טיפול מתאים, אחוז גבוה משמעותית בהשוואה לנשים לא הרות.
יתר על כן, הטיפול האנטיביוטי מפחית את הסיכון ללידה מוקדמת או ללידת עובר במשקל נמוך. בחירת האנטיביוטיקה הבטיחותית לך ולעובר מתבצעת בהתאם לתוצאות התרבית ולפי שיקול דעתו של הרופא המלווה את מעקב ההריון שלך.
כדי למנוע זיהומים בדרכי השתן מומלץ להקפיד על שתית נוזלים הולמת. מעבר לכך, פשוט לא כדאי להתאפק כשצריך ללכת לשירותים.
חשוב: אם סבלת לפני ההריון מדלקות בדרכי השתן כדאי בהחלט לציין זאת במפורש בפני רופא הנשים שלך. פרט זה מחייב את הרופא לתשומת לב מיוחדת בעת בדיקות מעקב ההריון השגרתיות שלך. במקרה ואת סובלת מתסמינים שעשויים להצביע על דלקת בדרכי השתן, חשוב להקדים ולעדכן את הרופא שלך, שמצידו חייב להפנות אותך לבדיקת תרבית כאמור.
הפרעות בבלוטת התריס
בלוטת התריס אחראית על משק האנרגיה בגוף שלנו דרך הורמוני התריס. הבלוטה עוברת שינויים במהלך כל הריון תקין. הבלוטה עצמה גדלה וחלים שינויים במאזן ההורמונים שלה, בין היתר בגלל הדרישה המוגברת לאנרגיה בגוף.
רמות תקינות של הורמוני התריס חיוניות לא רק עבור האם אלא גם לעובר. ההורמונים המיוצרים בגופה של האם עוברים דרך השליה וחיוניים להתפתחות התקינה של מוח העובר, בפרט בשליש השני להריון.
רמות מוגבהות של הורמוני תריס
עם העליה בפעילות בלוטת התריס ישנה עליה ״מעבדתית״ של הורמוני התריס בשני שליש מהנשים, אך ללא השפעה מעשית הבאה לידי ביטוי.
התבטאות קלינית של פעילות מוגברת של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם) היא נדירה יחסית ומופיעה בעד 0.2% מההריונות.
הסיבוך השכיח ביותר של פעילות מוגברת של בלוטת התריס הוא רעלת הריון שתוארה לעיל. רמות גבוהות של הורמוני תריס יכולות להוביל גם להפלות, לידה מוקדמת ולידת תינוק במשקל נמוך.
לעיתים פעילות מוגברת תהיה על רקע מחלה אוטואימונית בה הגוף מייצר נוגדנים שתוקפים את בלוטת התריס.
במקרה כזה הנוגדנים עלולים לעבור דרך השליה לעובר ולגרום גם לו לרמות מוגברות של הורמוני התריס או לחלופין לפגוע ולהרוס את בלוטת התריס המתפתחת.
הטיפול הרפואי בבעיה הנו תרופתי, למעט מקרים נדירים שמצריכים ניתוח. לצד נטילת התרופות יש לעקוב אחר רמות הורמוני התריס בדם ולוודא כי התאזנו.
תת-פעילות של בלוטת התריס
ביטוי קליני לרמות נמוכות של הורמוני התריס הוא נדיר יחסית ומופיע ב-1 מכל 1,000 הריונות לערך.
למרות המצאותו הנמוכה מדובר בבעיה רפואית שחשוב לזהות ולטפל בה בזמן, כאשר הבדיקה מתבצעת בדרך כלל על ידי בדיקת דם פשוטה.
תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) גם קלה ביותר, יכולה לגרום לירידה ב-IQ אצל העובר ומגבירה את הסיכון לרעלת הריון, היפרדות שליה ופגות.
עם זאת אבחנה מוקדמת, טיפול וניטור רמות הורמוני התריס מקטינים משמעותית את הסיבוכים הללו.
חשוב: אם אובחנת בעבר עם בעיות בבלוטת התריס, עליך לעדכן את רופא הנשים שלך כבר בתחילת ההריון. חשוב מאד להקפיד ולטפל בכל חשד לבעיה והפרעה, קטנה ככל שתהא, בתפקוד בלוטת התריס.
אנמיה
אנמיה היא בעיה רפואית שכיחה אצל נשים שמאבדות דם מדי חודש בווסת, אז נאבד ההמוגלובין, החלבון שאחראי על נשיאת החמצן בדם.
במהלך ההריון נפח הדם גדל בהשוואה למסת כדוריות הדם האדומות ולהמוגלובין וחלה אנמיה ״מעבדתית״.
עם זאת ירידה ברמות ההמוגלובין מתחת ל-11 ג׳/ד״ל בשליש הראשון והשלישי, או מתחת ל-10.5 ג׳/ד״ל בשליש השני, נחשבת אנמיה שיש לטפל בה.
הסיבות השכיחות לאנמיה היא רמות נמוכות של חומרי גלם הנחוצים לבנית ההמוגלובין וכדוריות הדם ובראשם ברזל וחומצה פולית. מחסור בברזל גורם ל-95% ממקרי האנמיה בהריון.
רמות המוגלובין נמוכות הן סכנה לאם ולעובר
נשים מאבדות כמות רבה של דם בלידה תקינה ועשויות לדמם אף יותר במצבים שגורמים לדימום מוקדם לאחר לידה PPH.
נשים עם בעיות של אנמיה בהריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לסבול מסיבוכים מסכני חיים ועל כן חשוב לזהות את האנמיה בזמן ולתקן אותה לפני הלידה.
ברזל וחומצה פולית חיוניים לא רק ליצירת תאי דם אדומים אצל האם אלא גם בעובר.
העובר המתפתח צורך כ-300 מ״ג ברזל בממוצע ביום. מחסור בחומצה פולית מנגד יכול להוביל למומים במערכת העצבים בעובר המתפתח.
על כן יחד עם הדרישות המוגברות אצל האם מדובר בעליה משמעותית בצריכה שדורשת תיסוף חיצוני, לדוגמה בפרינטל.
אנמיה לא מטופלת יכולה לגרום לעיכוב התפתחותי ברחם, ללידה מוקדמת ואף נקשרה בכמה מחקרים לתופעות של דיכאון לאחר לידה.
ניתן לזהות ולאבחן את הגורמים להתפתחות אנמיה באמצעות בדיקת דם פשוטה והטיפול במקרים של אנמיה פשוט ושגרתי יחסית.
חשוב: קיימת מסיבה לא ברורה נטיה להקל ראש במקרים של אנמיה בהמלך ההריון, אולי בשל השכיחות של התופעה. בכל מקרה, חשוב להקפיד על טיפול רפואי הולם וקפדני בעת גילוי אנמיה.
סוכרת הריון
סוכרת הריון מוגדרת כרמות סוכר (גלוקוז) מוגבהות בדם שאובחנו לראשונה רק במהלך ההריון ובכך נבדלת מסוכרת סוג 2 המוכרת גם בשם סוכרת מבוגרים.
השתיים חולקות מאפיינים רבים, ביניהם גורמי סיכון ודרך התפתחות ואף ידוע כי 50% מהנשים שמפתחות סוכרת הריונית, יפתחו סוכרת קבועה ב-10-15 השנים העוקבות להריונן.
כל אשה עוברת תגר העמסת סוכר בין שבועות 24-28 להריונה כחלק מבדיקות הסקר במעקב ההריון. רמות סוכר הגבוהות מ-140 מ״ג/ד״ל דורשות העמסה נוספת על מנת לאשש את האבחנה.
איזון רמות הסוכר חיוני עבור האם והעובר. קיים קשר ישיר ורציף בין רמות הסוכר לבין הסיכון להופעתן של בעיות וסיבוכים בהריון וככל שהן גבוהות יותר כך הסיכון לעובר גדל.
ניתן להשיג את האיזון בעזרת שינוי אורח חיים פשוט ובין השאר הקפדה על פעילות גופנית והתאמת תפריט התזונה. במקרים של רמות סוכר גבוהות מתמשכות יש לטפל לעתים באינסולין או בתרופות אחרות לסוכרת.
בניגוד לסוכרת מסוג 2, סוכרת הריונית אינה מגבירה את הסיכון למומים מולדים בעובר.
עם זאת היא קשורה לשכיחות מוגברת של לידה שקטה ומקרוזומיה, עובר הגדול מ-4 ק״ג שנמצא בסיכון מוגבר לפרע כתפיים (דיסטוציה) בלידה. מצב זה עלול לחייב לידה קיסרית במקרים מסוימים.
אבחון מוקדם של סוכרת מאפשר לאזן אותה ולהעריך את הסיבוכים האפשריים שעלולים להופיע בלידה, בסמוך לה ובהמשך החיים של האם והעובר – הנמצאים שניהם בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מסוג 2.
מומלץ לבצע מעקבים שגרתיים של רמות סוכר גם לאחר הלידה בהתאם להנחיות הרפואיות ולהתאים את אורח החיים במטרה לעכב או להקטין את הסיכוי להתפתחותה בהמשך.
חשוב: אם סבלת מסוכרת הריון בהריונות הקודמים שלך, עליך לידע את הרופא כמובן. רופא הנשים שלך חייב להקפיד הקפדה יתרה על בדיקות שגרתיות לאורך מעקב ההריון שלך, בכל מקרה של חשש מפני סוכרת הריון.
קריאה נוספת: הריון מרובה עוברים מחייב תשומת לב מוגברת!
