אחד החששות העיקריים, והטבעיים כמובן, שמלווים כל מי שמתכנן הריון או שכבר נכנס להריון, הוא להביא לעולם ילד שסובל ממוטציה גנטית כלשהי.
מוטציה גנטית הנה שינוי כלשהו בגנים שנמצאים על ה-DNA שבגוף האדם. חשיבותם הרבה של הגנים נובעת מהעובדה לפיה הם נושאים את ההוראות לייצור החלבונים שמשמשים לתהליכי הגדילה, ההתפתחות והתפקוד של הגוף, ועל כן יש להם משמעות קריטית מבחינת ההתפתחות הנורמלית והתקינה שלו.
לפיכך, אם חלילה מתרחשת מוטציה כלשהי בגנים של העובר, הדבר עלול לפגוע ביכולת ההתפתחות שלו ופעמים רבות להביא אף להפלתו הטבעית, או להולדת תינוק עם מומים מורכבים כמו פיגור שכלי, אפילפסיה, אוטיזם ופגיעות במערכות הגוף השונות.
מטרת הבדיקות הגנטיות שנערכות לפני הכניסה להריון או במהלכו, איפוא, היא לאתר את אותן מוטציות גנטיות ולתת להורים לעתיד את המידע הדרוש להם כדי לקבל החלטה מושכלת בדבר הפסקת ההריון או לאו.
פגיעה בגן יחיד מול פגיעה בכרומוזום
את המוטציות הגנטיות מקובל לחלק לשני סוגים: מוטציות גניות ומוטציות כרומוזומאליות.
מוטציות גנטיות הנן מוטציות שפוגעות בגן אחד בלבד ואילו מוטציות כרומוזומוליות הנן מוטציות שפוגעות בכרומוזום כולו, ועל כן הן פוגעות במספר רב של גנים.
מטבע הדברים, שינויים במבנה הכרומוזום עלולים להיות משמעותיים יותר ולהסב פגיעה משמעותית יותר, כפי שנסביר בהרחבה בסקירה שלפניך.
פגיעה כרומוזומלית: מה משמעותה?
כפי שלמדנו בשיעורי הביולוגיה בילדותנו, בכל תא בגוף האדם יש גרעין, שמכיל באופן תקין 46 כרומוזומים. הכרומוזומים הללו מחולקים ל-23 זוגות כרומוזומים: 22 כרומוזומים אוטוזומליים הומולוגיים, שהנם צמדים של כרומוזומים שדומים בהרכב הגנים שלהם וזוג אחד של כרומוזומי המין, שקובעים את מין האדם: XY – לגבר, ו-XX לאשה.
כל כרומוזום בנוי בעיקרו מסליל כפול של DNA. על סליל ה-DNA נמצאים הגנים השונים, כאשר כל כרומוזום מכיל מספר אחר וסוגים אחרים של גנים, בד”כ בין מאות לאלפי גנים.
במסגרת פרוייקט הגנום האנושי, שהחל בשנת 1990 והסתיים סופית במרץ 2022, בו השתתפו מדענים רבים ממדינות שונות, הצליחו אותם מדענים לרצף, לזהות ולפענח את כל הגנים של האדם מבחינה פיזיקאלית ופונקציונאלית.
עקרונית, תפקידם של הכרומוזומים הוא להגן על הגנים מפני פגיעות ושינויים. אולם, גם מנגנון ההגנה של הכרומוזומים חשוף לפגיעות וכתוצאה מכך עלולים להתרחש גם בהם שינויים.
שינויים אלו יכולים להתבטא בשינוי במספר הכרומוזומים או בשינוי במבנה הכרומוזומים.
הבשורות הטובות לגבי השינויים במבנה הכרומוזומים, הן שהם הרבה יותר נדירים מהשינויים במספר הכרומוזומים. בנוסף, בעוד שחלק מהשינויים במבנה הכרומוזומים עלול להתבטא באופן קליני, אזי חלק אחר מהם לא יתבטא באופן קליני אצל מי שנושא אותם ועל כן הוא לא יורגש אצלו כלל, אם כי הוא עלול לבוא לידי ביטוי בצאצאים שלו.
גם השינויים במבנה הכרומוזומים יכולים להתבטא בכל מיני אופנים ובין השאר: טרנסלוקציה, אינוורסיה, מוזאיקה וחסרים על כרומוזום Y.
טרנסלוקציה
טרנסלוקציה הנה החלפת מקטעים בין שני כרומוזומים לא הומולוגיים, כלומר, שני כרומוזומים שונים שאינם מהווים זוג.
מדובר במצב שבו מקטעים של שני כרומוזומים שונים נשברים ומתנתקים מהכרומוזומים המקוריים שלהם ומתחברים לכרומוזומים השבורים האחרים, תוך החלפה ביניהם.
לדוגמא, נניח שמקטע מסויים של כרומוזום 8 התנתק ממנו, וגם מכרומוזום 5 התנתק מקטע מסויים. אלא, שבמקום שהמקטע שנשבר מ-כרומוזום 8 יתחבר אליו בחזרה, הוא מתחבר לכרומוזום 5, ואילו המקטע שנשבר מכרומוזום 5 יתחבר בחזרה אל כרומוזום 8.
יש להבדיל בין שני סוגים של טרנסלוקציה:
טרנסלוקציה לא מאוזנת – מדובר במצב שבו חוץ מהשינוי במקום הגנים עקב ההחלפה, התרחש גם שינוי בכמות הגנים, עודף או חסר. סוג זה מתבטא בדרך כלל בתסמונות גנטיות שונות, כגון תסמונת דאון, שבה יש עודף של כרומוזום 21.
טרנסלוקציה מאוזנת – מדובר במצב שבו בעקבות ההחלפה התרחש רק שינוי במקום הגנים, ללא שינוי בכמותם. במקרה זה האדם שנושא את הטרנסלוקציה יהיה בריא כשלעצמו, אולם יהיה לו סיכון יתר, אם כי לא בהכרח, להולדת ילד עם טרנסלוקציה לא מאוזנת.
כתוצאה מכך, הוא עצמו לא ידע שהוא נושא טרנסלוקציה ד שייוולד לו ילד עם מחלה כרומוזומלית עקב טרנסלוקציה לא מאוזנת משלו.
אינוורסיה
אינוורסיה מתרחשת כאשר המקטע שנשבר מהכרומוזום מתחבר אליו בחזרה, אולם באופן הפוך.
כתוצאה מכך אינוורסיה איננה גורמת לשינוי בכמות הגנים ועל כן היא לרוב לא תתבטא באופן קליני, אולם היא עלולה לגרום להפלות חוזרות או ללידת ילד שאינו מאוזן.
אינוורסיה מתרחשת בקרב כ-2% מבני האדם, לרוב בכרומוזומים מספר 2, 9, ו-17. כאשר מתרחשת אינוורסיה בכרומוזום 9, למשל, היא עלולה לגרום במקרים מסויימים למגוון מומים מולדים, עיכוב התפתחותי, בעיות בפוריות ולהתפתחות מחלת הסרטן.
בשל שכיחותה הגבוהה יחסית, עדיין לא ידוע בדיוק מתי וכיצד היא גורמת לבעיות אלו.
מוזאיקה
מוזאיקה כרומוזומלית מתרחשת כאשר מתרחש פגם כרומוזומאלי רק בחלק מהתאים. כתוצאה מכך, העובר ישא שני סוגים של תאים, חלקם תקינים וחלקם פגומים, כך שהוא נושא למעשה פסיפס / מוזאיקה של תאים.
מצב זה עשוי לעיתים להסביר מדוע הפרעה כרומוזומלית מסויימת מתבטאת בדרגות חומרה שונות אצל אנשים שונים.
הפגם הכרומוזומלי יכול להתבטא במבנה הכרומוזומים או במספרם, בשל עודף או חסר.
לפיכך, חלק מהתאים יהיו תקינים וחלק מהתאים יהיו פגומים, בשל מבנה או מספר לא תקין של כרומוזומים.
יש לקחת בחשבון שהשוני בין התאים עלול להקשות על אבחון ההפרעה במסגרת בדיקה גנטית, ככל שהבדיקה דגמה בטעות רק תאים תקינים בלבד, ללא תאים פגומים.
תופעת המוזאיקה מתרחשת בדרך כלל לאחר שהעובר כבר נוצר ברחם ומתפתח בו וזאת עקב שיבוש שמתרחש מסיבה כלשהי במהלך חלוקת התאים וגורם להיווצרות הפגם הכרומוזומאלי בחלק מהתאים.
תופעה זו עלולה להתרחש לגבי כל הפרעה כרומוזומאלית, אולם הסוג הנפוץ ביותר של פסיפס כרומוזומלי שמתגלה בבדיקה גנטית לפני הלידה הוא טריזומיה, כאשר התאים הפגומים מכילים 47 כרומוזומים במקום 46, כגון תסמונת דאון פסיפסי, שבה יש עודף של כרומוזום 21 בחלק מהתאים.
חסרים על כרומוזום Y
כפי שציינו בתחילת הדברים, בצד 22 הזוגות ההומולוגיים, קיים זוג כרומוזומי המין, שקובעים את מין האדם: XY לגבר, ו-XX לאשה. כתוצאה מכך, כרומוזום Y , שיכול לעבור לעובר רק מהאב הוא שקובע שמין העובר יהיה זכר.
לעיתים נגרמים חוסרים גנטיים שונים על כרומוזום Y, שעלולים לגרום לבעיות שונות במערכת המין הגברית וזאת במיוחד בכל הקשור לפוריות וייצור הזרע.
מדובר בחוסרים שעלולים להיות משמעותיים, מאחר שלכל זכר יש רק עותק אחד של כרומוזום Y. זאת, להבדיל מכרומוזומים אחרים, שיש להם שני עותקים, ועל כן גם אם בעותק אחד יש חסר גנטי, אזי אם העותק השני הנו תקין, הוא עשוי לפצות במידה מסויימת על אותו חסר גנטי.
חסרים זעירים בכרומוזום Y גורמים לעד 10% מהמקרים של בעיות פוריות בגברים עקב חוסר יצירת זרע בכלל או עקב יצירת זרע בכמות מופחתת באופן משמעותי.
הגברים שמסוגלים לייצר זרע בכמות מינימאלית, יכולים להביא ילדים לעולם באמצעות טיפולים מסויימים, אולם הם גם עלולים להוריש את כרומוזום Y הפגום שלהם לבניהם.
כיצד ניתן לאבחן שינויים מזעריים במבנה הכרומוזומים?
קיימות מספר בדיקות גנטיות המסוגלות לאבחן שינויים מבניים בכרומוזומים שלנו. הבדיקה המיושנת ביותר הנה בדיקה בשם קריוטיפ, שנעשית באמצעות הסתכלות דרך מיקרוסקופ על הכרומוזומים.
ברם, המדובר בבדיקה שמאפשרת לאבחן רק שינויים כרומוזומליים גדולים יחסית, כגון האם יש עודף או חסר בכרומוזום כלשהו, להבדיל משינויים מזעריים, בגודל תת-מיקרוסקופי. בדיקת הקריוטיפ המיושנת כבר כמעט ואינה נמצאת בשימוש.
יש לזכור כי שינוי כרומוזומלי מזערי לכאורה יכול להיות משמעותי מאד, במיוחד כאשר הוא נגרם במקטע כרומוזומאלי חשוב, ובאופן שעלול לגרום לתסמונות ובעיות גנטיות שונות.
לדוגמא, מחיקה מזערית באיזור 22q11.21 בכרומוזום 22 עלולה לגרום לתסמונת די-ג’ורג’, בשכיחות של כ-1 ל-4,000 לידות. מדובר בתסמונת שגורמת לתווי פנים אופייניים, חך שסוע, מומי לב מולדים, עיכוב התפתחותי ועוד.
לפיכך, על מנת לאתר ולאבחן את השינויים המזעריים התת-מיקרוסקופיים, יש לבצע בדיקות גנטיות מתקדמות יותר, בעלות רזולוציה גבוהה יותר, כגון בדיקת NIPT, בדיקת צ’יפ גנטי או בדיקת אקסום.
על הרופא שמלווה את ההריון חלה החובה להסביר לאם ההרה אודות כל הבדיקות הגנטיות שניתן לבצע, לרבות בדיקות שאינן נמצאות בסל הבריאות הממלכתי.
הפרת חובה זו ולמעשה אי מתן הסבר ברור להורים, במקרה של הולדת ילד שלוקה בבעיה גנטית שניתן היה לאתר בבדיקה גנטית, עלולה להוות רשלנות רפואית ולשמש כבסיס להגשת תביעת פיצויים בעילת הולדה בעוולה.
קריאה נוספת: תסמונת ויליאמס 7q11.23
