כ-18,000 נשים מבצעת הפלה יזומה מדי שנה בישראל, באופן מסובסד ותוך אישור של כ-99% מהבקשות. בעקבות גל החקיקה האחרון בנושא בארה”ב, אנחנו חוזרים לסקור את ההבדלים המרכזיים בין התהליך בין ישראל לעולם ובודקים מדוע לא סביר שהוא ישתנה בקרוב.
יחסית לרגישות האדירה של נושא ההפלות במדינות אחרות בעולם, אצלנו בישראל חוקי ההפלה עולים לעיתים רחוקות לסדר היום הציבורי. גם כשבוחנים מצעי מפלגות ופוליטיקאים שחורטים על דגלם את הפרדת הדת מהמדינה ואת חרויות הפרט, לא ניתן למצוא זכר לעמדה בנושא.
זו לא יד המקרה – נראה שחוקי ההפלה בישראל מאפשרים מרחב תמרון נוח לכל הצדדים בשדות הדתיים והפמיניסטיים. אלה היו רוצים אולי לשנות את החוק כל אחד לכיוונו, אך כולם מבינים שהאיזון העדין הנוכחי טוב עבורם. ארה”ב בהחלט יכולה ללמוד מאיתנו בזמן שנושא ההפלות עולה שוב ושוב לכותרות בכל מערכת בחירות שקורית שם.
הפלה פרטית בארץ – מעשה פלילי שלא נחקר
מעמדה המשפטי של ההפלה היזומה בישראל שייך למשפט הפלילי על פי חוק העונשין. החוק גורס שכל הפסקת הריון, הקרויה בציבור ‘הפלה’, חייבת להתבצע במוסד רפואי מוכר ובאישור וועדה להפסקת הריון.
ביצוע הפלה שלא במסגרת הוועדה ובמרכז רפואי מאושר היא עבירה פלילית. על פי החוק, העונש על מבצע הפלה ללא אישור הוועדה הוא מאסר של 5 שנים או קנס של 50 אלף לירות. עם זאת, בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל מעולם לא הועמד לדין רופא על ביצוע הפלה שלא כדין וכאן מתחיל הפער בין החוק היבש למציאות הרפואית בישראל.
הוועדות והשקרים הלבנים והנוחים…
השם וועדה להפסקת היריון הוא מטעה. למעשה, הוועדה, שכוללת שני רופאים או רופאות ועובדת סוציאלית, לעיתים כלל לא מתכנסת. בחלק גדול מהמקרים, העובדת הסוציאלית פוגשת את האישה, מחתימה אותה על מסמכים ומעבירה בעצמה את המסמכים לשאר חברי הוועדה, כך שלא יתקיים מפגש בין האישה לבין כל חברי הוועדה בפורום שיכול להיתפש כשיפוטי.
חשוב לציין שלמרות הפרקטיקה הרווחת, לעיתים עולות עדויות מנשים שכן עברו וועדה וחשו מושפלות ונשפטות במהלכה.
כחלק מהתהליך האישה צריכה להסביר את בקשתה להפלה כמתבקש בחוק. במסגרת זו קיימת הסכמה בשתיקה שלא לבדוק את הסיבה שהאישה מספקת ועל כן שקרים לבנים בנוגע לזהות האב למשל הם נפוצים ואף מקובלים על מנת לקבל אישור להפלה ולסבסודה על ידי המדינה.
במקביל, תפגוש האישה רופא גניקולוג שיסביר לה על אפשרויות ההפלה ועל תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים. במסגרת התהליך האישה מתבקשת לחתום על הסכמה לביצוע הפסקת היריון.
אישור הוועדה מתבצע לעיתים קרובות מיד לאחר מפגש זה כאשר בחלק מהמוסדות ניתן להמשיך לביצוע ההפלה כבר באותו היום או ביום למחרת.
עלות ההפלה מסובסדת בכבדות על ידי המדינה ולעיתים קרובות אף מתבצעת ללא צורך בתשלום של האישה אודות למערכת הבריאות הציבורית של ישראל.
באילו מקרים ניתן להפסיק הריון?
חוק העונשים מציין באילו מצבים מותר לרופא לבצע הפסקת היריון. כאמור, מעולם לא הועמד לדין רופא שביצע הפלה שלא במסגרת התוויות אלה. ההתוויות העיקריות:
- כאשר האישה למטה מגיל הנישואין או מלאו לה 40 שנה או יותר.
- ההיריון נובע מיחסים אסורים על פי החוק הפלילי, או מיחסי גילוי עריות או מיחסים שלא בנישואין (זו הסיבה המובילה לאישור הפלות).
- הילד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי.
- המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. הנזק הנפשי כולל גם נזק סוציאלי שהגדרתו גמישה מאוד. סעיף זה מאפשר למעשה שיקול דעת רחב לוועדה ולאישור של מקרים גם על בסיס סוציאלי.
מערכת ההפלות בישראל – החוק אמור להגביל, הפרקטיקה מקלה
העובדה שאין מי שמנסים לערער על מערכת ההפלות הישראלית ולשנות אותה מעידה על גמישותה הרבה.
ברמה הרשמית – הפלות מוגדרות תחת החוק הפלילי והפלות שלא דרך וועדה יכולות לגרור עונשים פליליים, כך שהחוק יכול להתפרש כמתנגד להפלות. עם זאת, תיקון לחוק אחר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הוא זה שאפשר את הסבסוד הכמעט מוחלט של הפלות לנשים בין גיל 20 ל-33 החל משנת 2014.
ברמה המעשית – מערכת וועדות הפסקת ההיריון משמשות דווקא כאמצעי להקלה על התהליך. העברת הסמכות הרגולטורית לרמת בית החולים מאפשרת לעקוף בירוקרטיה ברמה לאומית ולהעמיד עשרות אפשרויות תהליך ייחודיות לנשים בכל רחבי הארץ.
עובדה זו מאפשרת לנשים לבחור באופן חופשי לחלוטין את בית החולים שבו הן מעוניינות לבצע את התהליך, כך שהן יכולות לבחור בית חולים שרחוק ממקום מגוריהן או בית חולים שידוע ברגישות וביעילות רבה, למשל.
הישראלים מבצעים חצי מההפלות שהם ביצעו לפני 30 שנים
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-9% מההריונות בישראל מסתיימים בהפלה יזומה דרך הוועדות להפסקת היריון, כ-18,032 בקשות בשנה. שיעור הנשים שפונות לוועדה מסך כל ההריונות נמצא בירידה עקבית משנת 1988, מאז השיעור נחתך בחצי.
99.3% מהבקשות לוועדה מאושרות. כמעט אצל שליש מהפונות לוועדה זו לא הפנייה הראשונה.
כמעט מחצית מהנשים שביקשו לבצע הפלה יזומה ציינו במעמד הוועדה שהן נכנסו להיריון מחוץ לנישואין. הסיבה השנייה השכיחה ביותר היא סיכון לבריאות האישה, כולל סיכון סוציאלי שהגדרתו רחבה מאוד כאמור.
נתונים אלה לא כוללים הפלות פרטיות, שאינן חוקיות כאמור ועל כן לא קיים מידע בנוגע להיקפן.
מדיניות ליברלית בישראל לעומת מיקום נמוך מתוניסיה בדירוגים רשמיים
לאור הפער שקיים בין חוקי ההפלה הפליליים בישראל לבין העדר אכיפתם בפועל, קשה להשוות את מצבה של ישראל למדינות אחרות בעולם בנוגע לליברליות שלה בעניין הפלות.
כך למשל, ישראל מקבלת דירוג בינוני בנוגע לזכויות הפוריות שהיא מעניקה לנשים בזמן שכמעט כל מדינות אירופה וחלק ממדינות המזרח התיכון, לרבות טורקיה ותוניסיה שמקבלות ציונים גבוהים יותר במדד ה-Reproductive Rights Center.
חלק מהפער הזה נובע מהעובדה שהפלות בישראל, לפחות ברמה החוקית היבשה, שמורות למצבים רפואיים או פליליים. העובדה שבמציאות ההפלות מתבצעות גם על בסיס סוציאלי רחב או כתוצאה משקר לבן ברור היא זו שלא מאפשרות לישראל לקבל דירוג גבוה במדדי ליברליות הפסקת הריון בינלאומיים ככל הנראה.
על כן, למרות הדירוגים הבינ”ל הנמוכים, לא ניתן להתעלם מהעובדה ששיעור ההפלות בישראל דומה לזה של מדינות מערביות רבות וששיעור אישורי ההפלות הם גבוהים במיוחד ונושקים ל-100%. כל אלה, יוצרים מציאות שונה מזו הנשקפת בדירוגים העולמיים, מציאות לפיה גם גורמי דת וגם גורמים פמיניסטיים שומרים בפועל על סטטוס קוו – חלום שאמריקה רחוקה מלהגשים.
