סבא, סבתא, שחררו מיקום: איפה אתם שומרים את השוקולדים והסוכריות שאתם נותנים למי שיסיים את כל הקציצות והאורז? בקופסת פח במזווה? בארונית המסתובבת? או שאולי ה״סליק״ מוסתר בתחכום בחדר השינה? לא משנה היכן שוכן מאגר הגלוקוז הקדוש, הנוהג הזה חייב להיפסק, ועכשיו.
מדוע? אין לנו דרך יפה לומר את זה: אתם מרעילים את הנכדים שלכם.
בעידן המודרני, המשולש ״סבים-נכדים-ממתקים״ הוא אחד מרכיביה השגורים של משפחה ״תקינה״, וסביר להניח שבחברה שאינה מתאפיינת בשפע האינסופי של שנות האלפיים, לא היה מדובר במנהג קטלני.
אלא שבתוך אוקיינוס המזונות המציף אותנו, בו יש הכל מהכל ובכמויות מבהילות, הסבים והסבתות משחקים, ללא ידיעתם, את תפקיד הנבל, כשהם מספקים לנכדיהם ולנכדותיהם מחלות כרוניות וממיתות בעטיפות צבעוניות.
הדרך לגיהינום רצופה בונבוניירות טובות
כמו במקרה של סיגריות, גם בנוגע לסוכר אין כיום עוררין שמדובר באלמנט הרסני, שצריכתו הגיעה לממדים של מגפה חסרת רסן, כזו שזורעת הרס בבריאות החברה המערבית, ובפרט בבריאותם של ילדים. מה שמסוכן בסוכר עוד יותר הוא שבעוד שסיגריות נתפסות בציבור הרחב כמוצר בעל השלכות קטלניות, הסוכר הוא זאב בתחפושת של כבש, ומופיע בדמותם של ממתקים משובבי עין, בעלי מראה תמים למשעי.
בעוד שאין לנו ספק שלא הייתם פותחים צנצנת של סוכר ומאכילים את הנכד שלכם ב-9 כפיות גדושות כאילו מדובר ביוגורט, בפועל אתם לא חושבים פעמיים לפני שאתם מציעים לו פחית של משקה קל, שמכילה 7-9 כפיות סוכר.
בואו נדבר עובדות
מאכלים עתירי סוכר אחראים למגילה של מחלות ובעיות בריאותיות, בהן סוכרת מסוג 2, סרטן, כבד שומני – עד כדי כשל בתפקודו, עלייה משמעותית ברמות הטריגליצרידים בדם, האצת תהליכי הזדקנות, היחלשות הראייה, בעיות במערכת העיכול, היפראקטיביות, דיכוי המערכת החיסונית, חורים בשיניים, אכילת יתר, השמנה, התמכרות ממש כמו לכל סם אחר ופיתוח תלות מגיל אפס, ואפשר להמשיך ולמנות עוד שורה ארוכה של נזקים מוכחים מדעית, שלכולם גורם משותף: צריכת סוכר.
כאילו שלא די בכך, ״תחליפי סוכר״ הם לרוב אותה גברת בשינוי אדרת, שנלווים אליהם אותם נזקים בריאותיים, או לחילופין חומרים מהונדסים – שלהם נזקים הרסניים משלהם. במילים אחרות, כשמדובר במתוק – אין ארוחות חינם.
מחקר שבוצע בבית החולים רמב״ם בשנים 2008-2019 מצא עלייה מטלטלת בשיעור התחלואה בסוכרת 2 בקרב ילדים בני 10-18 במהלך השנים בהן בוצע המעקב, כאשר נרשם זינוק של פי 3.5 בקרב האוכלוסייה היהודית ושל פי 10 בקרב ילדים האוכלוסייה הערבית.
אז מה, רק חדשות רעות? לא. גמילה מסוכר אפשרית תוך שבועות ספורים, ותפקידכם כסבים וסבתות בתהליך הוא פשוט למדי: הפסיקו לתת לנכדים ממתקים.
הורג אותם ברכות
קוקאין לא הייתם נותנים לנכדים שלכם, אין בכלל שאלה. כעת, כל מה שנותר הוא להפנים שכשמדובר בסוכר – זה בערך אותו הסיפור: לחלק לנכדים ממתקים זה לא להיות ״סבים טובים״, זה להיות סבים מרעילים.
נכון, לא מדובר בציאניד, שהורג במקום, אלא בחומר שפוגע בבריאותם ובגופם באופן מצטבר ואיטי יותר, כמו אלכוהול או סיגריות. ואנחנו מתערבים שלא הייתם מציעים שאכטה לנכד שיסיים הכל מהצלחת… כן, אלה מילים ותובנות שקשה לעכל, אבל זו המציאות, כפי שהיא עולה מכמות עצומה של מחקרים שבוצעו בעשרות השנים האחרונות, בהן חווה המערב שפע תזונתי חסר תקדים בהיסטוריה האנושית.
כדי להבין איך לשים סוף לפגיעה ביקרים לכם מכל, חשוב להתחיל מלהבין מהו תפקידם של המתוקים בקשר שלכם עם הנכדים.
מהי הסיבה שאתם מציעים לנכדה ״פסק זמן״? האם אתם עושים זאת כי אתם רוצים להעניק לה משהו שאתם אוהבים, משהו שלכם כילדים לא היה בשפע, או אולי לא היה בכלל? האם אתם מנסים ליצור ביניכם איזו קריצה של ״שותפים לפשע״, ותחושה שאצל הסבים מותר קצת ״להשתגע״ ולאכול דברים שבשוטף אסור, בטח שלא בהפרזה? האם אתם מציעים ממתקים פשוט כי ״זה מה שכולם עושים״, בלי להקדיש לכך מחשבה? או שאולי גם עצלנות משתרבבת אל המשוואה? ממתק זה ״ללכת על בטוח״, בלי לשבור את הראש – לבחור במשהו שתמיד עושה את העבודה, ושלום על ישראל.
כל הסיבות הללו לגיטימיות, כל עוד לא מבינים שמדובר בנזק בריאותי, נטו. אלא שלאחר שהמדע קבע שחור על גבי שחור שהסוכר מהווה סכנה בריאותית ממשית, אין יותר לאן לברוח.
מרגע זה, שומה עלינו לזנוח את ברירת המחדל הקלה ולהתאמץ קצת יותר, בהנחה הסבירה שאנחנו לא מאחלים לנכדים שלנו חיים עם סוכרת או כבד שומני.
עתיד מתוק
עד כה דשנו במה שהיה. הגיע הזמן להסתכל קדימה, על שלושת רבעי הכוס המלאה: אפשר לתקן, אם תתחילו ממש עכשיו. פירוש הדבר הוא שבמפגש הבא עם הנכדים כבר לא תזיקו להם. אז מה, זהו? נגמרו הצ׳ופרים? ממש לא.
במקום זאת, מעכשיו ה״בונדינג סבים-נכדים״ כבר לא יתבסס על רעל. להלן כמה רעיונות איך לעשות את אותו הדבר – רק אחרת, בלי לפגוע בגוזלים שלכם.
ה-X של סבתא Y – הפירה של סבתא חנה, הפתיתים של סבתא שרה – השלימו את החסר. בעוד שבכשלושה רבעים מהמזונות המעובדים יש רמות גבוהות של סוכר, לכל נכד יש אוכל ״אמיתי״ שהוא הפייבוריט שלו בבית הסבים. במקום לשמח אותו בממתקים, אפשר לעשות זאת באמצעות מאכל מזין ודל סוכר שהוא אוהב במיוחד. כן, הדבר דורש יותר השקעה מלפתוח חפיסת וופלים, אבל היי – לפחות לא תרעילו את הנכד…
פירות – אתגר. נסו לשכנע את הנכדה שפרי הוא ממתק של הטבע. סביר להניח שזה לא יעבוד עם תפוח או אגס ״בנאליים״, אבל עם השפע שמצוי היום – ליצ׳י, תותים, פטל, מנגו – אולי ישחק לכם המזל וצנצנת השוקולדים תהפוך למאגר של אננס נחשק.
זמן מסך – התחליף לסוכר לא חייב להתגלם באוכל, וזמן מסך הוא ממש המקבילה הלא-מסרטנת של הסוכר: ההורים מגבילים בו, הילדים רוצים ממנו עוד ועוד, ואתם תוכלו להיות אלה שמאפשרים ״אקסטרה״, רק ללא הרס של הכבד. את קונספט ה״אצל סבא וסבתא אוכלים ממתקים״ החליפו ב״אצל סבא וסבתא מותר יותר מסכים״, אבל גם פה – בחוכמה ועם ערך מוסף: אפשר ללמד את הילד לשלוט ביישומי מחשב שימושיים, או לבנות מצגות, ללמוד ביחד שפה חדשה, לחפש ב-Google שאלות מעניינות, לאתגר את ChatGPT, להוריד אפליקציות חינוכיות – המגוון בלתי נדלה, ומאפשר את המרת הסוכר הקטלני במסך, באופן קונסטרוקטיבי ולא הרסני.
טרנדים – עוד לא נולד הילד שלא תוכלו לקנות את לבו באמצעות הצעקה האחרונה בקרב בני גילו. קלפים של פוקימון? תדאגו שיהיו אצלכם שלוש חבילות לכל נכד. מכורי Xbox? בררו עם ההורים איזו משחק חסר באוסף. נועה קירל? עשו הכל כדי להשיג כרטיסים להופעה בפארק. בהתאם לגיל, ליכולת הכלכלית ולתחומי העניין, תנו לנכדים משהו שהם באמת רוצים, רק לא כזה שידכא להם את המערכת החיסונית.
דמי כיס – ״סבא, אני לא רוצה כסף!״ אמר אף ילד אף פעם. לא, אנחנו לא מתכוונים להפרזות של היום, כשכל ילד שלישי מקבל מהסבים משכורת 13. אנחנו מתכוונים למנהג ישן וחביב שמתמצה בשטר של 20 ש״ח או 50 ש״ח, תוך עידוד הילד לחסוך לרכישת דבר מה חיובי (גיטרה, טאבלט, טיול).
או פשוט…
תשומת לב אחרת – ההתניה הפבלובית הזו, שבמסגרתה מקושרים הסבים במוחם של הנכדים עם משהו מתוק, אינה מחויבת המציאות. את הקשר הרעיל הזה, שעובר בהיסטוריה כחוט השני ויוצר משוואה מעוותת, לפיה ממתיקים=אהבה, חייבים להתיר אם לא רוצים לתת יד להתמכרות הנכדים לחומר שמסוכן לבריאותם.
אבל האמת היא שצריך להתאמץ מעט מאוד כדי לחשוב על פעילויות אחרות שייצרו אפקט פסיכולוגי דומה, בו הסבים נקשרים אסוציאטיבית למשהו נחשק וחיובי: אין ילד שלא ישמח ללכת לגן השעשועים, או לרוץ במרחבי פתוחים בטבע, או לדווש על אופניים, או לבנות ארמון בחול על שפת הים, או לקבל בלון, או לקרוא ביחד בספר מרתק, או לצאת לפיקניק קטן עם כריך.
אחד מהדברים הכי מדהימים בילדים הוא עד כמה קל לשמח אותם. בנתונים הללו, כשאפשר בקלות כה רבה להעניק להם אהבה אמיתית במקום אהבה רעילה (סוכר), הבחירה לתת להם ממתקים נראית פתאום מבעיתה, חלשה ונפסדת.
כמבוגר האחראי, וכסבתות וסבים מתקדמים שמודעים לצייטגייסט, אתם לא יכולים להמשיך ולהלעיט את הנכדים שלכם במחלות.
במקום זאת, עליכם להיות החוליה הראשונה והמובילה בדרכם אל עבר עתיד מתוק באמת, כזה שבו הסוכר ממלא תפקיד מזערי, כ-5% מתצרוכת הקלוריות היומית, אם להיצמד להמלצת ארגון הבריאות העולמי.
האם הייתם לוקחים את הנכדודס לקולנוע לצפות ב״סבתא מסוכנת 3״ או ב״סבא מרעיל: נקמת הצוציקים״? כנראה שלא. אלא שמציאות בה ה-Bad guy הוא הסוכר, אתם חייבים להתחיל ממש ברגע זה לכתוב את התסריט מחדש, כדי למנוע מהנכדים האהובים שלכם חיים שהם סרט אימה.
קריאה נוספת: משבר האופיואידים בישראל
