אין מצב! |

חודש בדיוק עבר מאז התקיים מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. אנחנו ממשיכים לקבל תגובות מארגונים ומיחידים שקוראים לא רק להפוך למסורת שנתית את מצעד הזכויות, אלא גם לחשוב בגדול ויצירתי על הדרכים לחיזוק המאבק למען זכויות אדם בישראל.

כיוון שהמצעד התקיים בחורף, הלוגו שיצרנו הוא של איש (או אולי אישה, לא ברור) מחזיק מטריה ופוסע בעליזות. נבואה אולי ניתנה לשוטים, אבל לכבוד העשור החדש נעז וננבא שעל החברה הישראלית עוד צפויים לרדת ממטרים לא נעימים של פגיעה בזכויות אדם, ויש צורך במטריה שתגן על כולנו. כך שזה פוסט אחרון לבינתיים – אבל אנחנו נשוב בקרוב, ואתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנביא מטריות.

אל תשכחו להגדיל למסך מלא.

ותמונות נוספות: כאן, באתר של האגודה לזכויות האזרח.

הצילומים הרשמיים של המצעד בפיקאסה: האלבום של קרן מנור מאקטיבסטילס והאלבום של איירין פרטניק.

ועוד בפיקאסה: התמונות של ראובן עמיר (Ruvy).

והנה עוד אלבום, הפעם בפייסבוק, שהעלה יאן אברהם כהן.

ועוד סט בבלוג של אסתי סגל
ועוד סט פייסבוק, שצילם דובי מורן

ועוד סט פייסבוק של טי וייט נויין

ועוד סט של שחר גופר

שלחו לנו עוד לינקים לתמונות כאן בתגובות, או ל-ronits@acri.org.il

איזה נחת… ותודה למשה מיכאלי הצלם.

צועדים

ועוד: צועדים צועדים צועדים

שמחים ורוקדים בעצרת, רחבת מוזיאון תל אביב

איילה כץ, אמו של ניר כץ ז"ל, מקבלת בשמו את אות זכויות האדם ומרגשת את הקהל

הסופר סמי מיכאל נושא דברים ומצהיר: "אין ערך לשום דבר לבד מערך האדם, חירותו וזכויותיו"

חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, מזמין את הקהל להתבונן בדגלים המגוונים שנושאים הצועדים

הצועדים דייויד מור וליאור רובין טרחו ושלחו וידאו קליפ של המצעד שהם צילמו וערכו:

קיבצנו בשבילכם את הקישורים הרלוונטיים, היה יופי של סיקור. היו גם כתבות במהדורות מודפסות אבל בשביל זה תצטרכו לקנות עיתון.

ויינט

הארץ

גלובס

אפוק טיימס ישראל

ערוץ 10/ נענע

וואלה

מעריב NRG

גלי צה"ל

יומן השבוע רשת ב' (שישי בבוקר)

מבזק חדשות-ערוץ 1 (המבזק של יום שישי אחר הצהריים)

ישראל היום (דפדפו לעמוד 13)

אנחנו מזמינים אתכם להפיץ הלאה. אמר מי שאמר: "אנחנו כאן כדי לשנות כיוון והמרחב הציבורי שלנו כאן במוזיאון חייב להדהד באינטרנט. המצעד היה ברגליים שלנו, ההדים ברשת הם בידיים שלכם".

וגם: תמונה של אחת השימשי-טריות היותר חמודות שנראו כאן לאחרונה.

לתמונות נוספות שמשתתפים העלו לפייסבוק ולבלוגים לחצו כאן, ויש גם תמונות רשמיות כאן.

ובפיקאסה: האלבום של קרן מנור מאקטיבסטילס (שגם צילמה את התמונה לעיל) והאלבום של איירין פרטניק.

כבר כתבנו כאן ביום שישי ["המצעד הסתיים, אנחנו ממשיכים"] והבאנו מהדברים שנשאו בעצרת סמי מיכאל, אילה כץ וחגי אלעד.

לא נקפח את הדוברים המקסימים האחרים.

ד"ר יפעת ביטון, חברה בועד המנהל של הקרן החדשה לישראל:

"זהו יום שמח – יום חגם של העושות במלאכה, העומדות בחזית הפעילות החברתית האמיתית היומיומית, אשר בכוחה להוביל לשינוי המיוחל.  זהו יום בו הקרן, בפעילותה מזה כ-30 שנה בישראל, חוגגת את נצחון עבודתם של הארגונים החברתיים.

"אך זהו גם יום עצוב – יום בו מאיר הזרקור פעם נוספת את הפגיעות והעוולות הרבות הנעשות בחברה הישראלית כלפי קבוצות מוחלשות רבות, ואת רמיסת זכויות האדם במחוזותינו.

"זהו גם יום ישן – דומה כי עוולות רבות הקיימות מקדמת דנא ממשיכות לדור יחד עם עוולות חדשות: ילדות מזרחיות בבית שמש ובעמנואל ממשיכות לסבול מהאפליה ממנה סבלו הוריהן; העם הפלסטיני ממשיך לכאוב את חוסר התוחלת וחוסר התקווה שמנחיל לו הכיבוש, ואת חוסר השוויון ש"מעניקה" לו האזרחות; אוכלוסיית הלהט"ב ממשיכה לנסות להתקדם תוך כדי תשלום מחיר השנאה; עולות ועולים חדשות סובלים את נחת זרועה של חוסר הסובלנות והגזענות; מהגרי-עבודה מבקשים ללא הצלחה להיות שייכים; נשים אינן שולטות אפילו בגופן; והרשימה ארוכה כאורך המצעד שעוד נידרש לצעוד כדי להפוך את החברה הישראלית לחברה צודקת יותר, המתאפיינת בשוויוניות ובערבות הדדית".

ראמז ג'ראייסי, יו"ר ועד הרשויות הערביות:

"תודה לאגודה לזכויות האזרח ולנציגי ארגונים ואגודות שפועלים בתחום זכויות האדם והאזרח. אני מתוודה, על אף קירבתי לתחום פעילות זה, ציפיתי לפגוש כאן היום כמה מאות אנשים, מאלו שבדרך כלל מדביקים להם את התווית של יפי נפש. אני ממש מופתע ונרגש לראות שיש כאן אלפים, צעירים ומבוגרים, שבאו יחד להזדהות עם המאבק הזה וגם להבטיח שימשיכו יחד.

"באתי לברך אתכם בשם ועד ראשי רשויות הערביות המקומיות. אתמול סיימנו ועידה שנמשכה שלושה ימים של כל ראשי הראשויות הערביות הנבחרות. הייתי צריך להביא לכם  סיכום של הדיונים כדי שתראו עד כמה הפעילות שלכם חשובה. הפגיעה בנו היא ניסיון של הרוב להצר את צעדי המיעוט שחי בקירבו. אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו כפי שאנחנו רואים את עצמנו ומגדירים את עצמנו: חלק מהעם הערבי והפלסטיני, אזרחי מדינת ישראל. אנו נמשיך להיאבק למען שיוויון מלא לטובת שני העמים".

מרב מיכאלי, פמיניסטית ידועה ואישיות תקשורתית, שבהומור אופייני הציגה עצמה כלהקת החימום של הדג נחש :

"בגדול אחנו פה ציבור של משוכנעות ומשכונעים. לכן כדאי להגיד משהו למי שלא סגורים לגמרי על זה. כל אחד מאיתנו הוא חייל קטן על לוח גדול, וזו בחירה שלנו איפה אנחנו ממקמים את עצמנו. אם כל אחת תעשה את הבחירה המוסרית שלה, כל אחת אור קטן וכולנו יחד אור גדול של שיוויון ושלום. אמן כן יהי רצון".

זהו, עשינו את זה. מצעד זכויות האדם הראשון, למען זכויות האדם שלי, ושלך, ושל כל מי שחי פה איתנו, בחלקת האלוהים הקטנה הזו, שמקפלת בתוכה קשיים כה רבים – אך גם הבטחה שמחר יכול להיות אחרת. ראינו בעיניים שיש לפחות 5000 אישה ואיש שרוצים שיהיה כאן טוב יותר, שאומרים: אין מצב שנישאר בבית כשיש מי שזכויות האדם שלו ושלה מופרות.

למי שלא הגיע נספר, שהיו דגלים בכל הצבעים, ושלטים עם כותרות שונות זו מזו אך אחידות בדרישתן לשיוויון ולצדק; היו מתופפים וחלילנים וראפרים ועלמה זוהר וסלאם אבו אמנה ודג נחש אחד גדול שעשו שמח; שהיו נאומים מרגשים שתורגמו לשפת הסימנים וקבלת אותות של זכויות אדם וצער על כל מה שרע ורצון חזק לעשות טוב; ושהילדים הגיעו מהגן עם כתר של נר ראשון של חנוכה ורקדו והזכירו שצריך לגרש את החושך ולהוסיף עוד ועוד אור כדי שהם יחיו במדינה שבה זכויות אדם, לכול אדם, זה דבר מובן מאליו.

ומה עוד? הסופר סמי מיכאל העניק את אות זכויות האדם על-שם אמיל גרינצווייג לשנת 2009 לבני הזוג רות ופול קדר, ממייסדי ארגון זכויות האדם "יש דין", ולבני משפחתו של ניר כץ ז"ל, המדריך שנרצח ב"בר נוער" בתל אביב. אמו של ניר, אילה, שקיבלה את הפרס בשמו, ריגשה את הקהל כשאמרה: "היום אני כאן כי ניר מייצג בעיני ובעיני הועדה שהחליטה להעניק לו את האות, את כל אותם אנשים אשר פועלים מתוך אהבה לשמה, לטובת ולהעצמת האחרים, מכבדים ומחבקים את עצמם, השונה מהם והדומה להם, פועלים מתוך תחושת שליחות מתוך אמונה שאפשר לשנות, בלי להתבייש ובלי להתנצל". [לטקסט המלא >>]

סמי מיכאל אמר לקהל: "האמונה בעקרון זכות האדם לחירות, לביטחון, לפרוסת לחם ולקורת גג היא תשתית סלע קיומנו כבני תרבות. אנו לא נזרוק אבנים, לא בימי חול ולא בימי קודש, אבל נעשה הכול כדי לעצור בגופנו, במילה שלנו, את הזוממים לפגוע בחירות ובזכויות של השונים בחברה, של בני אדם שהם נזר הבריאה". [לטקסט המלא >>]

חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, נשא דברים ואמר: "דווקא לחברה בישראל, שמירה על זכויות האדם יכולה להוות הזדמנות. הזדמנות שזכויות האדם יהוו עבור כולנו ערך משותף, מבלי לוותר על זהותנו האישית והשתייכותנו הקהילתית. אנחנו כאן היום כדי לשנות כיוון". [לטקסט המלא >>]

ויש עוד, אבל עכשיו מתחיל סוף השבוע שלנו ונמשיך עם העדכונים ביום ראשון.

ולפני שנשכח, כמה תמונות, של קרן מנור מאקטיבסטילס. מוזמנים להשתמש, לא לשכוח קרדיט לאגודה לזכויות האזרח. תפיצו תפיצו. לא נגמר.

תמונות נוספות, לכם ולתקשורת, יש גם באתר של האגודה לזכויות האזרח.

אנחנו מצייצים לייב מהאירוע בטוויטר של אין מצב.

ביום שישי נעלה כמה תמונות וטקסטים, בשבת ננוח (אמרה מי שאמרה: ב-12.12 ננוח 12 שעות!) ונחזור לעדכן ביום ראשון. אתם מוזמנים מאוד מאוד להשאיר בתגובות לפוסט הזה מחשבות וסיפורים מהמצעד  – זה הרי האירוע של כולנו!

מי שרוצים לשלוח אלינו תמונות, שילחו ל-ronits@acri.org.il ואנחנו נעלה לבלוג. אנחנו נעלה גם כמה תמונות משלנו, לשימושכם.

מי שרוצים לקבל עדכונים בזמן-אמת על מצעד זכויות האדם הראשון מוזמנים להצטרף אלינו, אנחנו מתרוצצים אי שם בין כיכר רבין למוזיאון תל אביב ומוודאים שמצעד זכויות האדם הראשון בישראל הוא האירוע ההיסטורי שראוי שיהיה.

כשיצאנו לדרך הצהרנו מעל דפי הבלוג הזה:

"אנחנו מלאי תקווה שבכוחות אזרחיים משותפים נוכל לעמוד יחדיו כבני אדם שווי זכויות, מבלי להתפשר על ערכינו ומתוך הכרה שעדיין לא מאוחר להתחיל לשנות כיוון. זכויות אדם, שוויון, צדק חברתי – כל אלו אינם אוטופיה. הם תנאים הכרחיים לחיים משותפים, לחיים ראויים והגונים. שלטון החוק אינו רק עניין לבתי המשפט, שמירה על הדמוקרטיה אינה רק עניין לכנסת. כשאנחנו שומרים על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה, אנחנו שומרים על עצמנו. זה בידינו”.

מאז עברו ארבעה שבועות בדיוק. גילינו שיש שרשרת ארוכה של ידיים אוחזות ומאמינות.

תתחילו אתם לחשוב – מה עושים מחר עם כל הדבר הגדול הזה.

אנחנו מצייצים לייב מהאירוע בטוויטר של אין מצב.

היי כולן וכולם,

אנחנו נאלצים לסגור את ההרשמה להסעות מסיבות לוגיסטיות (חברת האוטובוסים ביקשה לדעת סופית מה מספר האוטובוסים היוצאים). בימים האחרונים נרשמו מאות מכם להסעות שהצלחנו לארגן, ואוטובוסים מלאים ייצאו מכל רחבי הארץ.

אנחנו מקווים שמי שלא הספיקו להירשם ימצאו את הדרך להגיע בכל זאת, בתחבורה ציבורית או בדרך אחרת.

מי שמעוניינים לחפש טרמפים לאירוע מוזמנים להשאיר כאן בתגובות את הפרטים שלהם, בתקווה למצוא מישהו שעובר בדרך ויכול לאסוף אותם.

להתראות במצעד!